Shaken, Not Stirred

<נכתב אתמול בין הרעמים ואז היתה הפסקת חשמל>
ישנה טיוטה אחרת המורכבת מהרבה פתקים זעירים, רובם נרשמו במהירות במהלך או בעקבות שיטוטים עם הכלב. אניח לזה בינתיים, שום דבר לא תפס צורה, אולי רק תפח. בצק מחמיץ, בגוון גווייה.

אתמול<שבת> ג' והילדה נסעו מחוץ לעיר, שחרור רסן זריז. נותרתי עם התינוקת המצוננת. אחר הצהריים יצאנו לסיבוב בשכונה והצטרפנו למוקדי הפגנה זעירים. התינוקת שמחה על הדגלים, פחות על היחס הידידותי מהסובבים. היא חוששת מהאנושות לאחר הסתגרויות חוזרות ונשנות. ג' לא רוצה שניסע עם הילדות להפגנות ההמוניות יותר. הוא עדיין מצולק נפשית מאירועים פוליטיים שנגרר אליהם על ידי תנועת הנוער שהיה חבר בה בילדותו. אני, שמעולם לא הצטרפתי לתנועות נוער או למחאות פוליטיות, מוצאת את עצמי (כמעט נשר לי פה: "בערוב ימי", באלוהים באיזה סרט אני חיה) על איי תנועה וגשרים זעירים, עם מסיכה ועגלה וכלב, כתף אל כתף עם הגריאטריה השכונתית. לפני שהתקדמתי בחזרה הביתה, שתי קשישות התלבטו בקול האם לבקש ממני לצלם אותן כדי שיוכלו להראות לאמא שלהן. צדודיות הדקלים הננסיים והדגלים השחורים; כסאות נישאים קטנים, כמו במוזיאונים.

מזה חודשים שמספרו של פסיכיאטר שוכן לו באנשי הקשר שלי. הוא הומלץ על ידי שתי חברות שונות, זרות זו לזו. אני תוהה האם התקבלתי למועדון האמהות הקשוחות. אלו שכבר מתפקדות מעל ומעבר לתשישות. יום עובר ויום בא והן מאירות פנים ומארגנות פיקניקים וערכות חול קינטי ועובדות מהבית ומהמשרד ואופות חלות ומסיעות ארוחות לנזקקים כי אין חוגים להקפיץ אליהם ילדים אבל הן חייבות, מונעות מכוח האינרציה, פצוצות על כדורים שהפסיכיאטר – שם דבר ומנהל או סגן מנהל אגף כלשהו בבית החולים האזורי – רושם להן, לכולן, החלילן של כל האמהות העייפות, שלא תלכנה לשום מקום אבל לפחות תצעדנה לצלילי משהו אחר.  

מה אני אמורה להגיד לו? דוקטור דוקטור, תן לי משהו כי אני עייפה ואין לי כוח או חשק לכלום, אבל אני חייבת להמשיך לתפקד? בבקשה אל תשאל שאלות, זה או אתה או סמים שאשיג איכשהו (לקח לי כמה שניות להיזכר, אבל יש לי מישהו שמכיר מישהו והבנות שלנו היו באותו גן פעם והייתה ביננו אחווה לא-מדוברת, הנהון ראש בארבע ועשרים, והיינו ההורים שלא צילמו במסיבת סוף השנה, אני בגלל שהנייד שלי דפוק, הוא לא צריך תירוץ). וברצינות, דוקטור, אנא ממך, אני לא אשרוד טיפול פסיכולוגי עכשיו. אם יתחילו לחטט יגיעו ישירות אל העצם. תן לי מה שאתה רושם לכל האמהות הללו, שהן מפעל של אישה אחת ואפילו נהנות במטבח, נשים שהן איירובוט עם תוספי חמלה כלפי כל הילדים ובני הזוג. תן לי מה שאתה נותן לאמהות ללא אמא.

ואז השאלה עד כמה אדישה אהיה פתאום, והאם זה מה שמגיע לבנותיי.

טוב די.
שון קונרי מת. היום כבר אי אפשר להעריץ מישהו מבלי שיצוף עליו רפש אבל הוא הסלב-קראש הראשון שלי, כנראה ירושה מאבא שלי. אבל העיניים האלו, הטיית השפה, ה-smirk – כל אלו הפכו אותו למושא מוצדק.

הרבה זמן לא פרסמתי כאן תשובות לשאלון. הן מצטברות וזה מגוחך. אנסה לפרסם אותן בתדירות גבוהה יותר.
הפעם של רגעים, בגלל שהיא גם אמא וגם כותבת בהיר ויפה. לאחרונה שמתי לב שיש לא מעט הורים לתינוקות או פעוטות, או הורים בדרך, ברדיוס הבלוגוספרי שלי כאן, המצומצם מאד. יש בזה נחמה גדולה משהייתי חושבת. הזכות לשמוע את קולם שאינו מעומעמם או מפולטר בידי רשתות חברתיות והתכתיבים שלהן. הבלוג של רגעים הוא אחד מהקולות האלו שיש בהם נחמה, וזה המקום שלי להודות לה.

הספר האחרון שקראת? אהובתי המטפלת האדומה / צ'ינגיס אייטמטוב

איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך? לסירוגין

מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט? לוסי דובינצ'יק

ספר ילדים אהוב: הילדה שנשארה לבדה / ליזי רוסיה פונטיין

מה את לובשת? מכנסיים קצרים שקניתי פעם לטיול מים, וגופיית ספגטי ירוקה שקניתי להנקה

מהי הבדידות מבחינתך? ברירת מחדל

מתחביבייך: האזנה לפודקאסטים

מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול? בראנץ'

איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין? פורטוגזית

האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך? הכי לגיטימי

האם את אוהבת את הגוף שלך? יותר ויותר עם השנים

הקלות הבלתי נסבלת של: הריחוק

עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב? עם בעלי

מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך? קחי את הזמן

מהר:
רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק: 
רובי.
עקבים / שטוח: שטוח.
תרגום / מקור: מקור.
ארוחת בוקר / ערב: ערב.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: צרפתיות.
ספה / כורסה: ספה.
ים / מדבר: ים.
מדבר גובי / סהרה: גובי.
יוטיוב / פינטרסט: יוטיוב.
לשון הרע / שקט תעשייתי: שקט.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
צלילה / צניחה חופשית: צניחה.
עיניים / שפתיים: עיניים.
שיער אפור / צבוע: אפור.
עצלנות / דחיינות: עצלנות.

לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך:

מזיקין

הגעתי היום מוקדם לעבודה כדי להשתתף בשיחות וידאו עם חו"ל ולסגור קצוות לפני סוף החודש. בחצי-האור של הבוקר המעונן הרגשתי שאני לא לבד בחדר. בדרך כלל בעשרים לשבע אין נפש חיה במשרד, אבל התחושה היתה בלתי-ניתנת-לניעור (הנה למה אנגלית זו שפה אלגנטית ועברית לא: unshakeable). ואז ראיתי אותה מתחת לארונית: חולדה עסיסית שנלכדה בקפיץ ששמו לכבודה בשבוע האחרון. היא עדיין גוססת שם ואני מחכה לצוות האחזקה.

זאת עוד תופעת לוואי של Covid-19. חיות ופטריות השתלטו על המבנה במהלך החודשים בהם עבדנו מהבית. הבניין שופץ לא מזמן ברמה הקוסמטית אבל הוא רקוב מיסודו. מה זה אומר לגבינו.

עוד תופעה: שיחות ה-Teams למיניהן, כמובן. היום אני בחולצה מכופתרת (ללא צווארון, פסי סיכה בתכלת ובז' על כותנה בצבע אבן. אני אוהבת מכופתרות. איזה כיף לא ללבוש טישירט שתינוקת מוללה שעות) ומכנסוני ג'ינס מרופטים כי ביזנס למעלה, פארטי למטה כבר אינם נחלתם הבלעדית של מגישי חדשות. 

דבר אחד – אוקי התחלתי לכתוב משהו אבל בדיוק ג׳וליאן עבר בלובי שבפינתו התמקמתי עד שיוציאו את הנבלה. מוותיקי המשרד, הנהלת-ביניים, אדם ציני ואדיב עד לשד עצמותיו האירופאיות. ובכן, הפיסקה הקודמת? חולצה מכופתרת, פארטי למטה? הוא גם יישם, בחולצה שעומלנה בתחילת השבוע ואולי ישבה לו ברכב, אוחז בתיק ספורט ומחבט טניס, והשוס – שורטס פרומים, ג'ינס בשטיפה בהירה עם פרנזים, חושפים ברכיים גרומות ושוקיים חצי שזופות, עד לקו בו הוא כנראה מותח את גרביו. הוא עבר בצעידה הנמרצת שלו, כפוף מעט קדימה, כמעט ופספס אותי. בהיתי בו, תוהה אם שנינו הזויים באותה מידה.

'בוקר טוב לך,' הניד בראשו. חייכתי יותר מדי. הוא התקרב אלי, ובדיבורו האיטי, השקול, ספוג המבטא, שאל: 'תגידי, בחורה צעירה שכמוך אולי מבינה בדברים האלה,' החווה לעבר המכנסיים והסנדלים. 'את חושבת שאולי זה מוגזם?'
'אני לא יודעת אם אתה צוחק עלי,' עניתי, רגלי חשופות כמעט עד לתחתונים, שלובות תחתיי, כפכפים למרגלות הכורסא.
'הו, לא לא, אני שואל אותך בכנות. את חושבת שהחוטים האלה שיוצאים מהמכפלת – בעצם אין פה מכפלת,' כמעט התנצל. 'את חושבת שאולי זה לא מתאים?'
'אתה לבוש נהדר, ג'וליאן. You carry this well, והחגורה תואמת לסנדלים.'
'שזה העיקר, נכון? כך למדו אותי האיטלקים: החגורה חייבת להתאים לנעליים,' הוא באמת התרשם מעצמו. 'זה נהדר שיש לי מישהי להתייעץ איתה כאן בישראל. קשה למצוא פה אמת מידה מספקת.' לא בדיוק הבנתי לאיזו אמת מידה הוא מתייחס, אבל הודיתי לו. הוא המשיך בדרכו למעלית, כולו swag.

נזכרתי מה רציתי לכתוב לפני שהוא הגיע. לגבי הפגישות הוירטואליות: אני הכי יפה שם. איכשהו ב-Teams תמיד יש לי שיער טוב, פרוע במידה, ונראה כאילו אני יודעת למרוח מסקרה. פיקסול התמונה מחמיא לי, אפילו תחת תאורת פלורסנט. לא יודעת, אולי זו רוויית הצבע השגויה, אבל השפתיים שלי בשרניות, חייתיות. אני מניחה שגם אחרים/ות מעבירים אחוז נכבד מהפגישות הללו בבהייה בדמותם המשתקפת. אני רואה ומרוצה. זה נחמד לדעת שאני יפה. לא יופי קונבנציונלי לחלוטין, אך מעורר עניין.  אולי עם כל לידה אני יותר שלמה עם המעטפת, עם הגוף והפנים שהתרככו קצת, שולי הדברים שכבר אינם קו הלסת הקשוח משנות העשרים שלי.

Visages by Marie Mainguy

מאוחר יותר, מרדימה את התינוקת לשנ"צ:
כל מיני דיונים בקבוצת החברות-אמהות (וואטסאפ) על שנת תינוקות, כלומר דיונים על דיונים במדיות אחרות. מישהי שלחה צילומסך של פוסט מטעם איזו יועצת שינה? פסיכולוגית? אנא עריף. בכל מקרה היא משתפכת שם על הזנחת תינוקות בוכיים במיטתם במסגרת חינוך לשינה. מודה שהפסקתי לקרוא באמצע. היא מזדעזעת מכך שהורים מקשים את ליבם למען רווחתם האישית ומאפשרים לתינוקות לצרוח עד שירדמו באפיסת כוחות, במטרה ללמדם להירדם בכוחות עצמם. ואז מישהי אחרת שלחה פוסט מקביל של אבא אחד שלא מבין איך הורים אחרים יכולים להתעלל בתינוקות חסרי ישע ומעדיפים לצפות בטלוויזיה במקום להרגיע ולנחם.

זה לא משנה איך אני מתנהלת בביתי (על הידיים 24/7 בערך). חורה לי המשטור וההשתלחות בהורים – מטעם הורים אחרים. אף אחד, עד היום, כולל ד"ר ספוק, לא המציא את נוסחת הפלא להורות מדויקת. כל הורה, לעצמו/ה, נמצאים בדד מול הצאצא, באופן הכי אינטימי, הכי עמוס אחריות ואשמה נגררת. מי שמכם להטיף נגד או בעד התנהלות כזאת או אחרת? האם עדיין תתיימרו להגדיר לאדם כיצד ראוי לנהל את חיי המין או את תזונתו? לא, כי אתם לא שם. אתם לא שם, לא בהורמונים, לא בדם, לא בעייפות, לא בתקווה, לא באידאלים ולא בהצטברות של כל הדברים. אז האמא החליטה ללמד את התינוק לישון בצורה זו או אחרת, מי אתם שתשפטו?

אין לי הרבה מחשבות על הורות. של אחרים, לפחות. אבל חשוב לי למתוח את הקו. ביקורת שהיא שפטנות במסווה של אכפתיות – מגעילה אותי. הנה, תלמדו ממני לשפוט מבלי להסוות.
אני לא קוהרנטית. התינוקת באמת לא רוצה להירדם.

מאוחר יותר, הבנות ישנות וגם ג' נרדם על הספה, אני בקצהּ השני, עדיין בפתקים של הנייד:
כל הרוח יצאה מהמפרשים.  ג' ואני הספקנו לריב על שטויות במהלך כמעט שעתיים. ג' היה מכונס בעצמו רוב הזמן, חוץ מהדקות הארוכות בהן שוחח עם חברים בטלפון. הוא אמר כמה פעמים שהוא עייף וכואב לו הגב אבל לא הצעתי לו לחטוף תנומה וגם לא הייתי סימפטית, גם אני עייפה. תוך כדי, הוא היה גועלי לקטנה שרק כרכרה סביבו ושוועה ליחס בשעה שאני טיפלתי בתינוקת. הוא התפוצץ עליה בצעקות אחרי שהיא שברה משהו והיא ברחה לחדרה בבכי. נזפתי בו בחזרה בגועליות, מולה. הוא אמר שהיא השתוללה בצהריים, בזמן שהייתי בעבודה, וגם דהרה הישר לכביש על אופניה. לא ידעתי איך להגיב ונאטמתי, בבת אחת תשושה לחלוטין, מאוכזבת מכולנו, רוצה לברוח אך בלי אנרגיות להקים את עצמי. המשכתי להתנהל באוטומטיות. הנזק ברקע. בינה לבינו, ביני לבינו, ביני לבין עצמי.

אולי במקום זה משהו אחר שהזנחתי: השאלון.
הפעם – הבהיר. כי הוא חבר כאן. ואני מדמיינת אותו כנפש אלגנטית. וכי מה שהוא פרסם היום ריגש אותי.

הספר האחרון שקראת?
פושקין – מחזות

איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך?
בשקט

מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט?
ריצ'רד דרייפוס

ספר ילדים אהוב:
לובנגולו מלך זולו/ השבוי מזנדה

מה את/ה לובש/ת?
מכנסי כותנה אפורים, חולצת פולו בצבע ירוק זית, נעלי פלדיום מעור 

מהי הבדידות מבחינתך?
כיף      

מתחביבייך:
באך     

מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול?
כוס יין לבן בארוחת בוקר מאוחרת.

איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין?
צרפתית

האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך?
יותר מלגיטימי   

סטייל אייקון?
אין       

האם את/ה אוהב/ת את הגוף שלך?
התרגלתי          

הקלות הבלתי נסבלת של:
הזלזול 

מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת?
ביצוע של אחת מיצירות המקלדת של באך, שאין לי.

משהו שהיית מעדיף/ה לשכוח:
מקרים שבהם פגעתי באנשים.     

מוטו לחייך:
מאוד מאוד הווה שפל-רוח, שתקוות אנוש רימה      

עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב?
באך     

משהו שתרצי/ה להתנסות בו לפני יום מותך:
צונזר    

חולשה שאת/ה מעריכ/ה בך או באחרים:
חולשות שמעריכים הם לא חולשות .

מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך?
עוד אחד הגיע.   

מהר:
רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק:
רובי.
עקבים / שטוח:
שטוח.
תרגום / מקור:
תרגום.
ארוחת בוקר / ערב:
בוקר.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות:
צרפתיות.
ספה / כורסה:
ספה.
ים / מדבר:
ים.
מדבר גובי / סהרה:
סהרה.
יוטיוב / פינטרסט:
יוטיוב.
לשון הרע / שקט תעשייתי:
לשון הרע.
להיתקע במעלית / בחניון:
חניון.
צלילה / צניחה חופשית:
צלילה.
עיניים / שפתיים:
עיניים.
שיער אפור / צבוע:
אפור.
עצלנות / דחיינות:
עצלנות.

לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך:

Bonjour Tristesse

הקטנה חטפה דלקת ריאות.  רשמית, באופן החלטי וגורף אני מתעבת את החורף. 
כן, היא בסדר, תודה.
אני מתגעגעת לבריזה המנשבת באחורי ברכי.

בעבודה גם כן, רוח נכאים.  שווי התיקים שלנו לא יציב בגלל המצב בשווקים, סיימנו את השנה במהפך שלילי עלוב. הקולגות עדיין בלחץ ואחוז מפתיע באבל או חולים.  כלומר, חולים מאד, בסרטן כלשהו.  או שקרובי משפחתם/ן בבית החולים.  אחת מזקנות השבט כבר דרשה בדיקת מזוזות.

בשבוע שעבר רציתי להתייעץ עם ראש הדסק הלטינו-אמריקאי.  היא בעלת שם משפחה של דיקטטור-עבר, שיער כהה, חלק ושופע, נעימה וקצת אסטרונאוטית.  יש לה עיניים קטנות ושחורות מאד, לא ניתן להבחין באישון.  לפני זמן מה ספרו לי שהיא חלתה בסרטן.  מבעד לדלת הזכוכית ראיתי אותה שפופה בכסאה, בוהה. שיער ראשה מדולל.  היא ענתה לי בחיוך רפה ונסתי ממשרדה.  רציתי לפנות לאחת הסטודנטיות לגבי נתונים נוספים ומצאתי אותן מסתופפות סביב הסטודנטית היפה, בעלת השם העברי שלא הכרתי לפני, זאת עם רעמת הבוטיצ'לי והגומות העמוקות והנמשים וכל החמוקיים.  אני קצת קראשינג עליה, למרות שהחלפנו אולי שני משפטים מתחילת השנה.  היא דמעה באופן כל כך חינני, זולגת מסנטרה ולחייה בוערות.  ברחתי מהחדר.  בהמשך היום נודע לי כי אחד העובדים האחרים בדסק הלטיני התייתם מאמו.  וכך המשיך השבוע.

לפחות פעם בשבוע אני נוסעת לי לקורס מטעם העבודה וקוראת וקוראת.  לא ממש מקשיבה בשיעור, מתרגלת פה ושם כל מיני חישובים, משתעממת.  הקריאה – או הבועתיות הנוצרת במהלכה – נופחת בי כוחות וסמי-השראה, רדומה, כמו עוררות לפני הבוקר.  ובמשך יומיים שהיתי בבית מלון, לבד בחדר.  פרסתי את מזרון היוגה מול המרפסת הצופה לים והתמתחתי בדממה.  היה קר וגשום, ביליתי עם חברים בבריכה הפנימית ובסאונה, אבל בעיקר קראתי וישנתי לבד במיטה גדולה. 

הגעתי מוקדם, לפני קבלת החדרים, וזכיתי בשיעור פילאטיס פרטי מכיוון שאף אורח/ת אחר/ת לא הצטרפו.  זה היה נהדר.  לפני ארוחת הערב שתינו יין מוזר, כתום, שהפך את כולנו. הוא אמור להיות מפולצן ויוקרתי, אך התוצאה שהושגה היתה קרובה לזו המתקבלת מערבוב יינות זולים בסדר ההפוך* והכל הפך למצחיק ומסובב.  נטשתי את החברים בנקודת זמן מוקדמת. חיטאתי את האמבטיה בחדר, כן אני יודעת, אני מפגרת.  שקעתי בתוכה מלא זמן והאזנתי לקרקוש צנרת המלון.  קמתי מוקדם מאד, מיובשת ודאובה.  שתיתי ליטרים של מים על המרפסת הקפואה והצלחתי לשמר תנוחות מבלי שאף ילדה תזדחל מתחתיי ותוכיח שהיא יותר גמישה, או מבלי ששום גבר יעיר לי "איזה תחת".  בהמשך היום כמה חברות וחברים העבירו לי סודות בסאונה ועל שפת הבריכה, כאילו שחלקנו לילה ויצרנו מרחב לפתיחות ושיתוף.  לא באמת מעניין אותי מי שוכב/ת עם מי ומחוץ לאיזו מסגרת.  תרמתי את חלקי בדימוי הקשבה פעילה, למרות שבינתיים שכחתי הכל. 

*יש כלל צרפתי שאני מאמינה בו בכל מאדי:
Blanc puis rouge, rien ne bouge.
Rouge puis blanc, tout fout le camp.
– לבן ואז אדום, כלום לא זז (כלומר הכל בסדר) / אדום ואז לבן, הכל מתחרבן (בתרגום חופשי). זה בערך כלל האצבע היחיד בחיי שאני קשובה אליו.  ככל הנראה זה בולשיט שקשור לטעימות יין, אבל זה עוזר לי לשרוד בקבוקים בכיף ולא לקום הפוכה למחרת.

Masako Kubo

מרג'ורי נפלה מהרדאר, אז רציתי לפרסם את התשובות שלה לשאלון שלי.
אם את קוראת פה, שתדעי שאת חסרה לי.  וגם המוזיקה שלך.

הספר האחרון שקראת? שירת הסירנה (אבל בפעם ה-20000)
איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך? בוא נחפש ממה לדאוג עכשיו
מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט? הלנה בונהאם קרטר
ספר ילדים אהוב: כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי, ספר הלילה הגדול, הטירה הנעה.
מה את לובשת? פיג'מה
מהי הבדידות מבחינתך? ערב ארוך מול המחשב
מתחביבייך: לקרוא
מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול? 10:00
איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין? רוסית
האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך? כן
סטייל אייקון? נשים מעניינות בתחבורה הציבורית
האם את אוהבת את הגוף שלך? כשאני רזה
הקלות הבלתי נסבלת של: רגשות האשם
מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת? מסאז' במקום טוב, תכשיטים יקרים עם פתק החלפה, גיפט קארד למעצבת אהובה
משהו שהיית מעדיפה לשכוח: משהו שעשיתי לשותפה שלי פעם
עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב? נטע קובלנץ
משהו שתרצי להתנסות בו לפני יום מותך: לא לדאוג
חולשה שאת/ה מעריכ/ה בך או באחרים: non apologetic self-indulgence
מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך? עבדת כל כך קשה, עכשיו אפשר לא לדאוג יותר

מהר:
רובי וויליאמס / ג'סטין טימברלייק:
רובי.
עקבים / שטוח: עקבים.
תרגום / מקור: תרגום.
ארוחת בוקר / ערב: בוקר.
קומדיות אמריקאיות / צרפתיות: צרפתיות.
ספה / כורסה: ספה.
ים / מדבר: ים.
מדבר גובי / סהרה: גובי.
יוטיוב / פינטרסט: יוטיוב.
לשון הרע / שקט תעשייתי: לשון הרע.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
צלילה / צניחה חופשית: צלילה.
עיניים / שפתיים: שפתיים.
שיער אפור / צבוע: אפור.
עצלנות / דחיינות: עצלנות.

לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך:

הדלתא

טוב, אפשר לסגור את הבלוג.
פרסמתי את מה שרציתי להגיד מלכתחילה. באופן א-כרונולוגי, מגרדת צלקות מכל מיני כיונים.
הלידה היתה כנראה מכת המחץ, אובדן השליטה האולטימטיבי.  ופצע, עדיין פצע. עדיין כואב מדי פעם, תכף 4 שנים אחרי.
עם זאת אני מרגישה שההורות ההתחלתית היתה קשה מהלידה, אבל זה כמו להשוות בין שבירת הכלים לפציעה מהרסיסים.   הכל תלוי בהכל.

פעם, באיזו סדנת אימון אופטימיות-בחלל-העבודה או איך שהן לא נקראות, אלו שמאורגנות על ידי צוות הווי ובידור/כוח אדם/תרבות ארגונית, ובכן, הציגו בפנינו גרף.  אם איני טועה זה היה גרף של איזו ברברה פרדריקסון אחת הטוענת שהגיעה לנוסחה המתמטית של האושר.  מדובר בבולשיט ועיוות מספרי (טוהר המתמטיקה חשוב לי) אבל זה הציף בי משהו. הגרף שרטט יחס בין מחשבות חיוביות לשליליות (או אירועים חיובים לשליליים, לא זוכרת ולא בא לי לגגל.  בואו נניח שמדובר במחשבות) וטען שכאשר מתקיים יחס של 3 מחשבות חיוביות על כל אחת שלילית, מצבנו טוב.  משהו מעין זה.

באותה תקופה מצאתי את עצמי חושבת במעגליות את אותן מחשבות על אותם אנשים, הלוך ושוב. לא היתה בי שום מחשבה חדשה, שום הבלחה.  שוב ושוב כעסתי על מנהלת הצוות שלי, על המשפחה של ג', על ג' ועל עצמי.  המחשבות נעו על פס סדור ושגור.  ואם במקרה חשבתי על משהו אחר, כמו על מה נאכל הערב או כמה חלזונות אספה הקטנה, די מהר חזרתי ללופ הקבוע.  הייתי מודעת למעגליות ולא הצלחתי לשבור אותה.
אבל נתנו לי מספר. אני אוהבת מספרים. התחלתי לבדוק את היחס. איכשהו מהזווית הזו היתה לי יותר שליטה.

זמן מועט לאחר מכן חלו כמה התחלות של שינויים וראיתי שהיחס נע בין כעס לייחול.  לא תקווה, לא בדיוק.  ייחלתי לדברים.
השינויים בחיי איטיים, אך ככל שהם זוחלים כך היחס משתמר באופן חיובי.
הדלתא בין המצוי לרצוי אצלי היא נקודה אופטימית.  כך אין בי סטגנציה וריקבון.
ההבנה שאני שרויה בבינוניות, רבע עוף במרינדה, ושזה בסדר.
למרות שנותרו בי שאיפות.  הן מבליחות ואני דורסת אותן ואז הן מציצות שוב ואני רומסת.  אולי זה חלק מתוואי שימור הדלתא.

לכן אני ממשיכה לכתוב. על הרצף הזה שביני לבין עצמי.
וגם לפעמים אני רוצה לכתוב על איך זה להיות פה עולה ותיקה, על גילוי שירים בעברית ועל הזרות.
ולתת מפלט לכל הדברים שאני לא אומרת לג' או לקרובות אלי.
חוץ מזה נשלחתי לקורס מטעם העבודה.  נקרא לזה קורס השקעות למרות שזה יותר נוגע לריביות אבל אם לא נרדמתן עד עכשיו, עזבו.  שזה אומר שיש לי זמן לכתוב דברים. וגם שאני נוסעת ברכבת הלוך-חזור וקוראת לי ספרים.  סיימתי תוך 3 נסיעות את The Humbling של פיליפ רות'.  סליחה, אבל "מפלה" זו לא מילה מדויקת.  כעסתי קצת על רות' במהלך הקריאה, בעיקר בחצי השני.  החצי הראשון – בו הגבר מתפרק – היה מהנה.  אני מתקשה עם הספרים האחרונים שלו, הוא צפוי מדי ודברים שנדמים כרדיקלים מגוחכים בעיני.  עכשיו יש לי קובץ סיפורים של מילן קונדרה.

העניין עם הרכבת זה שהיא יוצאת כשעה לאחר שאני לוקחת את הילדה לגן.
אז יש לי שעה שהיא לא לשם ולא לכאן.  אני הולכת ברגל לתחנה ועדיין יש לי מספיק זמן לשבת על ספסל, קבורה תחת שני סוודרים ומעיל וכובע, לקרוא ולשתות מהתרמוס.  פעם נסעתי ברכבת הטראנס-סיבירית ושיחקתי פוקר עם חברי קבוצת כדורסל קזאחית וקראתי על ארגנטינה.  עכשיו אני יושבת מול חייל ישראלי שצועק בטלפון על אמא שלו וקוראת על צ'כיה שכבר אינה קיימת.  הכל בסדר עם העולם.

חוץ מזה, הרבה זמן לא פרסמתי תשובות שהתקבלו לשאלון שלי.
הנה התשובות של סתם אני הנהדרת, שנשלחו לפני שנה בערך. לא יודעת למה לא פרסמתי עד היום.

הספר האחרון שקראת? אומנות הבישול הסובייטי

איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך? שום דבר מעניין במיוחד

מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט? דמות מצויירת

ספר ילדים אהוב: כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי

מה את לובשת? פיז'מת כותנה. חולצה בצבע טורכיז בהיר עד שקוף ומכנסיים אדומים עם ציפורים דקורטיביות על ענפי דבקון ופתיתי שלג סימבוליים, חג מולד אר-דקו סטייל

מהי הבדידות מבחינתך? חוסר יכולת להבין את הסובבים אותי, על מה לעזאזל הם מדברים, מה זה הנושאים האלה ולמה זה מעניין אותם.

מתחביבייך: www.griddlers.net  שרפתי שם שעות עד שלא נשארו לי פאזלים

מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול? אחרי הקפה

איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין? כרגע אנגלית כי ממש קשה לי להיות עצמי בשפה הזו

האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך? לגמרי

סטייל אייקון? פחות

האם את אוהבת את הגוף שלך? רוב הזמן כן, כשאנחנו לא ברוגז

הקלות הבלתי נסבלת של: להיות אדיוט

מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת? צניחה חופשית

משהו שהיית מעדיפה לשכוח: את האקס

מוטו לחייך: יהיה טוב כי חייב להיות. אין ברירה, אחרת מה הטעם.

עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב? ארוחת ערב משפחתית עם ההורים, האחים הדודים ובני הדודים.

משהו שתרצי להתנסות בו לפני יום מותך: קראתי את את זה "משהו שתרצי להתנסות בו יום לפני מותך": הר געש מתפרץ מקרוב.

חולשה שאת מעריכה בך או באחרים: מתוקים

מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך? זהו, נגמר. תודה שהשתתפת, מקווים שנהנית. שלום.

מהר:
רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק: רובי.
עקבים / שטוח: שטוח.
תרגום / מקור: תרגום.
ארוחת בוקר / ערב: בוקר.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: צרפתיות.
ספה / כורסה: ספה.
ים / מדבר: ים.
מדבר גובי / סהרה: סהרה.
יוטיוב / פינטרסט: יוטיוב.
לשון הרע / שקט תעשייתי: שקט.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
צלילה / צניחה חופשית: צניחה.
עיניים / שפתיים: עיניים.
שיער אפור / צבוע: צבוע.
עצלנות / דחיינות: עצלנות.

לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך – אין לי מושג למה זה תקוע לי בראש כרגע:

מחר גדלתי עם זאבים

נכתב במקוטע בנייד שלי:
לבת שלי אין ציר זמן.  הכל קרה מחר.
אם אני מציעה שמשהו קרה אתמול, היא מתקנת אותי ואומרת:  מחר, מחר כשהלכנו לים.
איך הדברים האלה מתיישבים במארג ההיגיון? אני מדמיינת תזוזות מנטליות קטנות וקונסטלציות של נורות זעירות במוח היפה שלה.  מתישהו היא תתחיל להשתמש באתמול ואני אתגעגע לילדה הזו שיש לי הרגע.

לפני כמה חודשים התחלנו להקריא לה את ספר הג'ונגל (לא המקורי. זה המצונזר עם איורי דיסני).
זה הצית לה את הדמיון באופן מוחשי.
את Frozen היא לא אוהבת, זה מפחיד אותה.  שאר הנסיכות מלחיצות אותה.  גם את הסרט פדינגטון נאלצנו לעזוב באמצע כי הדובון נלקח לבית הסוהר וזה היה עצוב מדי מבחינתה, למרות שבזכות פדינגטון בית הסוהר התמלא במרמלדה ועוגיות מקרון.  סנטרה רטט וכל החוויה הזו, בחשיכה הרועמת, היתה גדולה עליה.
אבל מוגלי קסם לה מהרגע הראשון.  היא בקשה לוודא שגם היא גדלה עם זאבים ורקדה עם דובים וקופים.
ברור, אמרתי לה.  אני הייתי אמא זאבה ואת היית הגורה שלי.
לא, היא מתקנת.  אני הייתי מוגלי ואת לא היית.
בליקוי הלבנה לפני מספר שבועות יללנו כמו זאבות.

זמן המסך שלה מתארך בחופשה וזה יושב לנו על המצפון.  ניסינו לצפות בערוצי טבע אבל בלילה היא מצאה נחש מתחת למיטתה ובקשה דחוף להצטרף למבצר שלנו וכפועל יוצא אף אחד לא ישן באותו לילה חוץ מהנחש.
רוב הזמן אנחנו בחוץ, נצלות בשמש ומזיעות.
לפעמים היא מסתכלת עלי וברור שהיא חושבת שאני משוגעת.  אבל אנחנו מצחיקות זו את זו.
אשלם לה על טיפול עתידי, מבטיחה.

נכתב על אדן החלון בשירותי המשרד:
הציעו לנו לבחור בין שני שואבי אבק כמתנת חג לראש השנה.
לכולם יש דעות והשגות, חוץ ממני.  אין לי מושג בשואבי אבק.  יש לי מטאטא ואין לנו שטיחים.  אמנם יש ארנבוני אבק מתחת למיטות, אך אנחנו מוציאים אותם לשמש בשבתות.
כרגיל, אני מחוץ לאלמנט בסביבה המשרדית.

לפעמים אני תוהה עד כמה זה שקוף שאין לי מושג.  האם המשפטים שמדרדרים לי בכבדות מהפה נשמעים מפותלים, מחושבים-מדי ובו זמנית חושפים את הילדותיות שבי? האם כולם כמה צעדים לפני, קוראים אותי כפי שלא אצליח לעולם?
כמה מהאנשים במשרד שלי חכמים מאד ברמה הבינאישית.
אני מרגישה ערומה לחלוטין לידם.

סיפרתי לחברה קרובה על כך, היא טענה שאני חווה רסיסים של תסמונת המתחזה.
אבל אני לגמרי לא שם. עבדתי קשה כדי להגיע לאן שאני ומאמינה שעוד אגיע רחוק.
חוויית התלישות חוצה מרחבים ולא תלוית מקום העבודה. שם היא מאד מודגשת, כי, ובכן, הרבה אנשים.
אולי גם אני גדלתי עם זאבים.

נכון ההוא שגורם למרחב שלי להיות עוד יותר מוזר? אז המצב עדיין מוזר.
אבל נוח לי איתו.
היינו בחתונה של חבר לעבודה, עמדנו קרוב מאד במהלך טקס החופה, ירך לירך.  בעיקר בגלל שמנהל המחלקה הבכיר וירכיו הממלכתיות נצמדו לזרועי השנייה. היה טחוב וחם אימים, החופה נערכה בחוץ והזיעה הצטברה באגלים בעיקול הגב התחתון, מצמררת.  והרב נאם ונאם וכל אמא ואחות וכלה היתה חייבת להקריא מאיזה דף רוטט.
אבל איזה מסר העברתי בכך שלא נצמדתי בחזרה למנהל, ולא אפשרתי נזילת חמצן ביני לבין ההוא?
לא התראינו מאז כי הוא יצא לחופשה עם 17 ילדיו.

2b74304ca3bcd31fc35789c1ecb4dd5cKeith Negley, fragment, via The Inspiration Grid

אולי זה הזמן לפרסם עוד מענה לשאלון שלי.
אחת המגיבות האחרונות זו צנצנת, בחורה כלבבי. מישהי שאני בטוחה שמבינה אותי לחלוטין גם אם היא 4 צעדים לפני.

הספר האחרון שקראת? come as you are – ספר על מיניות ב(עיקר ב)נשים.
איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך? "אנשים אומרים עלי: ההיא צנצנת יש בה יש בה משהו מוזר"
מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט? גברת פלפלת. אסתי זקהיים. מישהי כהה עם מבט חד ופגוע. קצת כמו רונית אלקבץ אבל בשמן.
ספר ילדים אהוב: גלגלים! (ק: תודה צנצנת, אשיג אותו לבתי)
מה את/ה לובש/ת? שמלה וחזיה ממסיבת החלפות. זוג משקפיים. ראיתם איך לא הזכרתי תחתונים?
מהי הבדידות מבחינתך? פינג פונג מתמשך ביני לבין עצמי. דבר שמצדיק בריחה. יותר מיומיים בלי להתחבק עם אנשים.
מתחביבייך: בישול, עציצים, והתמודדות עם השלכות של טראומה.
מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול? תלוי באחוז של האלכוהול. אני ממש חושבת שצריך להתחיל בלהתנסות בלאכול תותי עץ שחלק מהם תססו. רק אחרי זה להגיע לוודקה זולה מקיוסק. ובכל זאת זה לא הסדר שעשיתי את זה בו. מה? התכוונת ביממה? אז שעת צהריים כזאת. בשעה הכי מוקדמת שהגיוני לאכול בה גלידה עם סירופ שהוא בעצם ליקר שוקולד אלכוהולי.
איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין? של בני אדם עם בטחון עצמי מבוסס
האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך? ממש כן.
סטייל אייקון? 😎
האם את/ה אוהב/ת את הגוף שלך? לפרקים. יותר אוהבת אותו כשהוא לא לבוש. בשנים האחרונות גם יותר קשה לי איתו וגם יותר קל לי איתו. בכל מקרה, הוא נוכח מדי. הייתי רוצה לחזור למתי שלא הייתי איתו כ"כ. ויודעת שבשביל להתמודד עם השלכות של טראומה (ע"ע) אני צריכה דווקא להיות איתו יותר. מלכוד.
הקלות הבלתי נסבלת של: השניות
מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת? כרגע, את ספר הכרבולים של יוני אלקן.
משהו שהיית מעדיף/ה לשכוח: חוסר אונים נרכש, תודה!
מוטו לחייך: וגם אם ארוכה הדרך ורבה הדרך נעבור בה יחדיו
עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב? עם סט קטן של אהובים. למורדןבר. יש להם המבורגרים ממש טעימים.
משהו שתרצי/ה להתנסות בו לפני יום מותך: בבדידות מתוך שלמות.
חולשה שאת/ה מעריכ/ה בך או באחרים: מוכנות לבוא באינטימיות. מכל סוג. זה בעיני חשיפה של פגיעות, וחלק גדול ממני חושב שזו חולשה. אבל זו חולשה שאני מעריכה באחרים ומעריכה ורוצה עוד ממנה בעצמי.
מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך? … אוי שיט, הם קיימים?

מהר:
רובי וויליאמס / ג'סטין טימברלייק: רובי.
עקבים / שטוח: שטוח.
תרגום / מקור: תרגום.
ארוחת בוקר / ערב: ערב.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: אמריקאיות.
ספה / כורסה: ספה.
ים / מדבר: ים.
מדבר גובי / סהרה: הסהרה.
יוטיוב / פינטרסט: יוטיוב.
לשון הרע / שקט תעשייתי: לשון הרע.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
צניחה חופשית / צלילה: צלילה
עיניים / שפתיים: שפתיים.
שיער אפור / צבוע: אפור.
עצלנות / דחיינות: דחיינות.

לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך: אני ממש מצטערת ששאלת

Après le déluge

הבוקר אשכרה נפערו ארובות השמיים ובמשך דקה וחצי נעטפנו בגשם פראי שהיה כמעט רומנטי.  ואז ג' גילה שמיד לאחר הדקה וחצי הסלון והמטבח שלנו הוצפו במים כי לא רוקנו את העלים מחור הניקוז בכניסה.

ג' ואני שוב בקצר תקשורתי שבא לי לצרוח.
אנחנו עומדים בפני כמה שינויים, חלקם ידועים וחלקם פחות. אני שוב חוזרת על הדפוס בו אני לא אומרת לג' מה אני מרגישה כדי לא לפגוע בו, מה שבסופו של עניין פוגע בשנינו כמובן.  אבל הוא כל כך שברירי.  ונוקשה מול שינויים.

קראתי שוב את הפוסט הקודם ואני יודעת שאני כפוית טובה ובכיינית.  אבל לא טוב לי פה.  זה לא בית עבורי.  יצא לי הכי נטלי פורטמן שלי, אני יודעת. ולא, לא יודעת אם באמת יהיה מקום שיהיה בית כי זה תלוי בי.

78067674645b9434ef54bcde52eac510

במקום זה, משהו שהזנחתי מזה חודשים: השאלון שלי.  מוזמנות/ים למלא טופס מלא כל טוב וטריוויה.
בחרתי במענה להלן גם בגלל שהוא אחד לפני האחרונה שהגיבה, די מזמן, וגם בגלל מרצ'לו.
לכל הפוסטים במגמת השאלון.

כינוי / לינק לבלוג: Verbal Ambrosia

הספר האחרון שקראת? E.E. Cummings: A Life.

איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך? Still I Rise.

מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט? Tom Hardy.

ספר ילדים אהוב: ג'ינג'י.

מה אתה לובש? ג'ינס וטישירט.

מתחביבייך: יוגה, התעמלות, ספורט, בישול, ספרים.

מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול? מתי שרוצים. (אני לא שותה)

איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין? יפנית.

האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך? כן.

סטייל אייקון? מרצ'לו מסטרויאני (להלן).

האם אתה אוהב את הגוף שלך?  כן.

הקלות הבלתי נסבלת של: Misinformation.

מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת? Peace of mind.

משהו שהיית מעדיף לשכוח: וואו, הרבה דברים.

מוטו לחייך: Simplify, Simplify, Simplify.

עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב? עם עצמי הצעיר ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר באמת.

משהו שתרצה להתנסות בו לפני יום מותך: Happiness.

חולשה שאתה מעריכך בך או באחרים: Emotional vulnerability.

מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך? I'm glad you didn't give up.

ab68f70efadc335e471cacce44fada98--marcello-mastroianni-best-of-the-bestלראייה: חתיך.

מהר:

רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק: ג'סטין.

עקבים / שטוח: עקבים.

תרגום / מקור: מקור.

ארוחת בוקר / ערב: ערב.

קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: אמריקאיות.

ספה / כורסה: ספה.

ים / מדבר: ים.

מדבר גובי / סהרה: גובי.

יוטיוב / פינטרסט: יוטיוב.

לשון הרע / שקט תעשייתי: שקט.

להיתקע במעלית / בחניון: חניון.

צלילה / צניחה חופשית: צלילה.

עיניים / שפתיים: עיניים.

שיער אפור / צבוע: צבוע.

עצלנות / דחיינות: דחיינות.

לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך:

כתיבה בטריינינג, כתיבה בטוקסידו

תודה לכל מי שהגיב/ה על הפוסט הקודם.
אין לי הרבה מה לכתוב מעבר לתודה, רק תדעו שזה משמעותי עבורי.
אנסה לפרסם עוד כמה טיוטות בהמשך.
טרם החלטתי אם אמשיך לכתוב או לא.  אולי אקרטע עוד קצת עד שאמצא תחביב או מפלט אחר.  מי יודע.
יש עוד דברים שרציתי לכתוב וטיוטות שאולי יועילו אם אפרסם.
וחוץ מזה יש את התשובות לשאלון שלי! אני מופתעת מכל תגובה וכולכם מעניינים ומשעשעים.  בהמשך הפוסט אפרסם את אחת התגובות.
עוד מחשבה לגבי סגירת ישראבלוג:
<הערה שולית: קל לי לדבר, כי אני פה בערך חצי שנה ולא מושקעת באתר יותר מדי.  אבל מאד מבינה ללב הכותבים/ות>
אין לי מושג מה כמות הכותבים הפעילים פה, וגם מה בעצם נחשב "פעיל" ברמת התדירות והתוכן.  אני מנחשת שמדובר בכמה עשרות אבל יש לי נטייה לשערוך-חסר בד"כ.
נאמר וכל העשרות האלו משתחררים לחלל הקיברנטי ופותחים אתרים חלופיים.  דהיינו, נוצרו כמה עשרות בלוגים אישיים בעברית בפלטפורמות מעט יותר מתקדמות ונגישות מישראבלוג, שאינן פייסבוק/רשת חברתית כלשהי.
מבחינתי זה וואחד win.

אחד האלמנטים שמאד חסרים לי באינטרנט זה הבלוג האישי.  פעם היו מלא כאלה, והייתי קוראת על התמודדויות שונות, טיולים (ברמה האישית ולא הממוסחרת), אימהות (כנ"ל), חוויות (כנ"ל) ועוד של כל מיני אנשים זרים ומעניינים.  הייתה איזו סינגפורית אחת (אולי מלזית? הבלוג נעלם) שהתחתנה עם בחור אמריקאי פרובינציאלי שכזה, ויחד עם שתי בנותיהם הם החלו לטייל בעולם.  זה היה מקסים ומרתק.  ועוד תלמיד תיכון עם טעם מוזיקלי מוזר ומלא גרביים משוגעות שאהבתי.  ומלכת דראג מסתורית שנדמה לי שהתאבדה אבל אין לי איך לדעת.  וסטודנטית שלא הביטה במראה במשך שנה שלמה.  ובלוגרית אופנה נורווגית נהדרת שפתאום נכחדה מהיקום אבל לפני שנה גיליתי במפתיע שהיא עברה לאי קטן ומגדלת בו את בנה ומייבשת מחטי אורן ורוקחת כל מיני שיקויים ומצלמת את הזוהר הצפוני.

הצצתי לחייהם וזה היה נהדר ואיום ומעורר השראה, כמו לקרוא ספר שכתוב יחסית גרוע אבל מספיק אותנטי בשביל שתחשבי עליו גם בהמשך השבוע.   וזו הייתה חווית המציצנות שלי הרבה לפני האח הגדול, אבל מה שהוצג היה אנונימי ולא לשם כבוד מפוקפק.
כיום הבלוגים ברובם ממוסחרים ואני מאבדת עניין.  הפוסטים האישיים קיימים בפייסבוק אבל אין לי גישה אליהם ומה גם ששם זה עניין של פיתוח שיח.  אבל לפעמים בחורה רוצה לפרוק ולברוח.  שאולי מישהי אחרת תקרא ותגיד, אני מבינה.  או מישהי אחרת תקרא ותגיד לעצמה שהיא לא לבד.
אז אם כעת יהיו עוד כמה בלוגים עבריים טובים וקריאים ומעניינים – מה טוב.

ומי צריך את ערוץ 10 בכלל.  שיחנקו.  אין לי מושג איך מגיעים אליו עכשיו כשכל הערוצים זזו.  אני בקושי צופה בטלוויזיה.

Siège-stade-mohammed-V--900x720אצטדיון מוחמד החמישי, קזבלנקה. צלם: Baptiste de Ville d'Avray

שוב תודה לכל מי שהגיב/ה לשאלון שלי.  זה כיף.
התשובות מפורסמות פה בלי סדר מסוים, לפי מה שבא לי.  אז הנה התשובות של דאקירי שעשתה לי את היום!
הספר האחרון שקראת? הנערה מהדואר – סטפן צוויג
איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך? Une petite anxiété
מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט? זואי דשנל
ספר ילדים אהוב: גברת דוגרת – ספר על תרנגולת שקיבלה מכה בראש, מודאגת עד מוות וחייבת לספר לכולם שזה סוף העולם
מה את לובשת? פיג'מה
מהי הבדידות מבחינתך? לקבל חדשות טובות ושלא יהיה למי לספר אותן
מתחביבייך: לאסוף עיתונים בשפות זרות כדי לעטוף בהם מתנות בעתיד.
מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול? 12 בצהריים 🙂
איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין? רוסית
האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך? בא לי להגיד שלא אבל כן
סטייל אייקון? נשים רנדומליות בתל אביב
האם את אוהבת את הגוף שלך? בד"כ לא
הקלות הבלתי נסבלת של: אנשים שמשתינים בתחנות אוטובוס. איכס.
מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת? מצלמת פולארויד כי אני בת 3
משהו שהיית מעדיפה לשכוח: את הפעם שביקשתי שירשמו אותי בשיעור שלא נכחתי בו ואז הורידו לי 20 נק' מהציון הסופי של הקורס על מעשה מרמה שכזה
מוטו לחייך: להיעלב זו בחירה
עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב? החברות מהתואר הראשון
משהו שתרצי להתנסות בו לפני יום מותך: לצבוע את כל הראש לבלונדיני
חולשה שאת מעריכה בך או באחרים: להיות סטרילי בתחבורה ציבורית
מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך? "נכון את ממש מופתעת לראות אותי? אתם המדענים והשטויות שלכם"

מהר:
רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק: ג'סטין.
עקבים / שטוח: שטוח.
תרגום / מקור: מקור.
ארוחת בוקר / ערב: בוקר.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: אמריקאיות.
ספה / כורסה: ספה.
ים / מדבר: ים.
מדבר גובי / סהרה: גובי.
יוטיוב / פינטרסט: פינטרסט.
לשון הרע / שקט תעשייתי: שקט.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
צניחה חופשית / צלילה: צלילה
עיניים / שפתיים: עיניים.
שיער אפור / צבוע: צבוע.
עצלנות / דחיינות: דחיינות.

לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך: 

אישה שואגת בחניון נטוש

זה היה הדימוי לבלוג כאן, מבחינתי.
חשבתי שזה מקום שכוח-אל ואדם.  לא מפליא אותי שרוצים להשבית את השרתים המאובקים, אני כמעט ויכולה להריח אותם, את אדי הגומי העייף בחדר-ספק-ארונית שרתים המהבהב אלי גסיסתו.
פתחתי כאן בלוג כמוצא אחרון.  כמו לנסוע לתחנת דלק נטושה בקצה המדבר, להפעיל רדיו ברעם ולעשן סיגריה על גג הרכב עד שיפסיק לכאוב ואוכל לשוב הביתה.
אז פתחתי בלוג כי מחקתי את עצמי מהרשתות החברתיות ואין לי למי לספר על מה שבוער בי.  ועוד לא סיפרתי כאן את עיקרי הדברים בעצם, אני נמרחת מרשומה לרשומה, מציינת כל מיני דברים שוליים ואנקדוטות לא קשורות.

אבל זה לא באמת אתר נטוש כמו שהנחתי.  יש בו נשמה והקשבה וצער והבנה וחיוך.
(או מה שמכונה פה "קהילה", מושג שיש בי קצת אנטי אליו אבל אני מכבדת את רגש הכותבים כאן.)
לפני עשור+ נהגתי לקרוא מדי פעם בכל מיני בלוגים.  ערכתי רשימת סימניות ופעם ב- בדקתי מה קורה אצל כל מיני טיפוסים חמודים/ות כאן.  עם הזמן הבלוגים שבקו חיים והכותבים המשיכו הלאה או נעלמו.  לא פתחתי בלוג משלי כי החיים קרו מהר מדי.
בשנה הראשונה לאחר הלידה שוטטתי בכל מיני קבוצות בפייסבוק, של אמהות/"מאמות" למיניהן ופמיניסטיות עם/בלי חוש הומור, וקבוצות תמיכה או שיתוף אחרות.  התעורר בי גועל עצום כלפי כולן.  וגם כלפי כל הצפת החיים-שלי-תותים-בפילטרים, שזה משהו שגאה בי זמן רב לפני כן.

תוך חודש מהלידה התרחקתי משיח האמהות כי זה לא בשבילי השיט הזה.
בשאיבות החלב הייתי נכנסת לפעמים לקרוא דיונים, כי אחרת מה תעשי במהלך רבע שעה של ציצי נמצץ? שוב תבכי מרוב השפלה וחוסר-אונים וכאב? (פטמות שקועות, כן. אז המשאבה קורעת אותן החוצה, סיב אחר סיב. סוג של מוות).  אבל זה היה דוחה.
פעם אחת העפתי את הנייד לעבר הקיר מרוב עצבים, כמו בסיטקום.  מישהי כתבה על מצב שנוצר בינה לבין אמא שלה וחמותה לאחר הלידה.  במקום להגיב בנימה מבינה ותומכת שאר חברות הקבוצה התנצחו ביניהן.  וגם, כל העצות הפסבדו-רפואיות שניתנו בכזו נימה מלומדת ומלחיצה.  ולכל אחת יש רק דרך אחת ויחידה להיות אמא, וכל השאר זבל פון דרעק, מזניחות-על ומי נתן להן היתר הורות בכלל.
אמהות הן האויב של עצמן וחבל.  לו היינו מיישרות קו ומניחות קצת לאגו המאצ'ואיסטי (כן! זה בדיוק כזה אבל עם ציצי דולף) היינו יכולות להשיג מטרות שוות בהרבה, כמו הארכת פגרת לידה וכאלה.

תקופה ארוכה כתבתי ועודני במסמך וורד. זה עוזר כי מעבר לגרפומניה אני חייבת לסנן חלק מהאיכס החוצה.
אבל רציתי להדהד איפשהו.  שמתי פעמי הנה וכתבתי קצת, שמתי תמונה יפה וזה עזר.  זה עודד. זה היה סוד נחמד שלי.
לא יודעת אם אכן אפתח בלוג חלופי.  אולי עדיף שאפסיק לבזבז את הזמן.  על מי אני עובדת, אבזבז אותו בפינטרסט.  (אם כן אפתח זה יהיה בוורדפרס, אני מכירה קצת את הממשק מהעבודה והוא יותר נקי מבחינתי מהפלטפורמה של בלוגר).
אבל עד סוף 2017 אנסה לפרסם פה כמה מהרשומות שיושבות בטיוטות.  הן כבדות ומדממות. ואז הן תמחקנה וזהו.

729c406163e9b0a6fbe4b127722af95cJane Hilton, Big Chief Cafe, 2015 via

מקווה שעד ה-31/12 אספיק לפרסם פה את כל התגובות לשאלון שלי.  מוזמנים/ות למלא בינתיים.
הפעם: התגובות של טיטניום, כי היא גירל-קראש שלי ואוהבת את פיפי לונגסטרומפ ♥

הספר האחרון שקראת? נוסעת מעבר לאוקיינוס

איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך? המוהיקני האחרון. ואני רוצה לגלם את עצמי כלומר את מדלין סטו ושדניאל דיי לואיס יגיד לי שלא אדאג, הוא ימצא אותי, איפה שלא אהיה.
מי ראויה לגלם אותך בסרט? ג'וליה רוברטס
ספר ילדים אהוב: בילבי בת גרב או בשפה עממית Pippi Långstrump
מה את לובשת? חולצת טי שירט קצרה ומכנסי פיג'מה דקים
מהי הבדידות מבחינתך? חוסר שייכות
מתחביבייך: תמיד תהיתי מה התחביבים שלי אומרים עליי אז למי אכפת מה אומרים עליי?
מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול? מ- 12 בצהרים וצפונה
איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין? פלמית
האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך? רק שעה וחצי?
סטייל אייקון? אני הסטייל אייקון של עצמי.
האם את אוהבת את הגוף שלך? כן חוץ מכפות הרגליים, הן נראות לי ענקיות!
מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת? לנסוע לצפות בזוהר הצפוני.
משהו שהיית מעדיפה לשכוח: לא רוצה לשכוח כלום.
מוטו לחייך: אי הבנה הוא אי בודד
עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב? עם הסבים שלי, משני הצדדים.
משהו שתרצי להתנסות בו לפני יום מותך: ללדת וכמה פעמים.
מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך? היה כיף איתך.

מהר:
רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק: ג'סטין.
עקבים / שטוח: שטוח.
תרגום / מקור: תרגום.
ארוחת בוקר / ערב: ערב.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: אמריקאיות.
ספה / כורסה: ספה.
ים / מדבר: ים.
מדבר גובי / סהרה: הסהרה.
יוטיוב / פינטרסט: יוטיוב.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
עיניים / שפתיים: עיניים.
שיער אפור / צבוע: צבוע.
עצלנות / דחיינות: דחיינות.
שיר שהתנגן לאחרונה בראשך:

Solvitur Ambulando#

בפוסט הקודם כתבתי שלא כתבתי כלום.
בערך יומיים לאחר מכן יצאתי לריצה וזה היכה בי, גרסה חדשה ומדויקת יותר למשהו שהתבשל לי במוח זמן מה.
מאז זה בוער בעצמות.
אני שמחה שלא קר מדי לרוץ.

+עבודה 6 ימים בשבוע
+ לימודים
+ גורה קטנה שקמה מוקדם גם בשבת
+ פיסות חיים אחרות ומטלות וזוגיות
אני מחוסלת.

לפעמים אני מרגישה על סף קריסת מערכות.
30 שניות לפני שאני אוספת אותה מהגן אני צריכה לעצור ולומר לעצמי לאסוף את עצמי קודם, את כל אדוות האנרגיה האחרונות שנותרו בי, ולהתפקס מול הקטנה לשעתיים-שלוש הקרובות.  אני בוהה בסדק בקיר שמחוץ לכיתה עד שכל הרעשים מתעמעמים.
קשה לי עד דמעות.  ועדיין יותר טוב עכשיו.

במשרד החדש האופן ספייס מחולק כמעט שווה בשווה בין גברברים בני גילי עד עשור מעלי, ונשים בגיל העמידה.  אני החריגה אבל התקבלתי כתוסף מרענן.
הנשים עובדות קשה וגאות בכך.  הן נמצאות באותו תפקיד פחות או יותר במשך כמה עשורים ולא מתלוננות.  מדובר במשימות מקצועיות מורכבות וניכר שהן משתדלות להתאים את עצמן לטכנולוגיות המתחלפות מדי תקופה (למשל בהפקת דו"חות פיננסיים).

הצעיר שבחבורה נמצא על סף הצעת נישואים.  הוא כבר בחר טבעת וכל הגברות מכרכרות סביבו, כל אחת חשה את עצמה מינימום שוויגער.  אני מתה על כמה שהוא מובך ואנחנו מגניבים קריצות זה לזו בעודן מתחקרות אותו מאיזה "מוצא" היא ומה אבא שלה עושה.  הוא סיפר להן במה היא עובדת וכרגיל השיחה נסובה אליהן, עד כמה הן עבדו קשה בצעירותן, וההדגשה השגורה: "והכל באוטובוסים!"

ואז זקנת השבט אמרה משהו על הדור של היום שלא יודעות לעבוד כמותן, שאנחנו עצלניות במודע או שלא.  הרמתי גבה אז היא הסבירה שאנחנו לא מסוגלות גם לשמור על בית נקי – כלומר להיות עקרת בית חצי יום – וגם לטפח קריירה.  השתמע גם שאנחנו כושלות כאמהות מול סטנדרטי הדור הקודם, המקצועי בהגדרתו.

ביקשתי ממנה שלא תעליב לי את הדור.  כשהגעתי הביתה ראיתי ששטפתי את כל הכלים ערב קודם ותליתי כביסה בבוקר.  איחלתי לכול הדור שמעלי דמנציה מוקדמת והלכתי לשחק בפלסטלינה עם הילדה.
אחר כך צחקתי קצת על כל השיט הזה, והוספתי לרשימה של דברים-שלא-אעשה-כשאהיה-גדולה את סעיף: אל תשווי בקול.
זה בעצם תת-סעיף של לא להשוות אורך הַשְׁתָּנָה למרחקים.

1816b7c4bdb6ad3643bee71480d37a95

תודה לכל מי שהגיב/ה לשאלון שלי. מעכשיו אעלה את התגובות שאושרו לפרסום, החל מהאחת והיחידה רדיקלית חופשיה.

הספר האחרון שקראת?
גדי קטן רוצה חבר / חיה שנהב

איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך?
חולמנית?

מי ראוי/ה לגלם אותך בסרט?
…חני נחמיאס..?

ספר/סופר/ת ילדים אהוב/ה:
סופרת: דיאנה וויין ג'ונס. ספר: קשה לי לבחור..

מה את לובשת?
שמלה שפעם אחותי לבשה לשבתות והיום היא מן סמרטוט

מהי הבדידות מבחינתך?
עצבות גדולה. קצר תקשורתי עם הסביבה. ניתוק.

מתחביבייך:
אני כנראה לא מחבבת אותם מספיק כי אני לא עושה אותם… ללכת לים, לצייר, לשמוע מוסיקה, לקרוא, לכתוב, לתכנת, לאכול דברים טעימים, לישון…

מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול?
תלוי מה עוד יש לך לעשות וכמה ממוקדת את צריכה להיות. ואם את צריכה לנהוג.

איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין?
אסתפק באנגלית בינתיים… האנגלית שלי מצויינת אבל לא כמו של אבא שלי.

האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך?
אם זה לא לגיטימי אני אמא גרועה כי הבן שלי עושה את זה המון.

האם את/ה אוהב/ת את הגוף שלך?
בגדול כן, אבל הייתי מוותרת על הטחורים.

מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת?
קורס ציור או רישום ראוי לשמו. או מכונית.

משהו שהיית מעדיפה לשכוח:
נראה לי ששכחתי כבר.

מוטו לחייך:
 לחייך רק אם השיניים שלך נקיות! (אין לי מוטו.)

עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב?
עם בעלי -_-"

משהו שתרצי/ה להתנסות בו לפני יום מותך:
המ. אני ממש רוצה שבעלי יתנסה בדברים כמו קריאת הארי פוטר וצפייה בדוקטור הו. לפני יום מותי. 😦

חולשה שאת/ה מעריכ/ה בך או באחרים:
שפלות רוח? זה ההיפך של לעשות רוח, אנשים סופר מוכשרים ומוצלחים וגאונים שפשוט לא יודעים לשווק את עצמם.

מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך?
איך היה?
ומהר:
רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק: ג'סטין.
עקבים / שטוח: שטוח.
תרגום / מקור: תרגום.
ארוחת בוקר / ערב: ערב.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: צרפתיות.
ספה / כורסה: ספה.
ים / מדבר: ים.
מדבר גובי / סהרה: גובי.
יוטיוב / פינטרסט: יוטיוב.
לשון הרע / שקט תעשייתי: שקט.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
צלילה / צניחה חופשית: צלילה.
עיניים / שפתיים: עיניים.
שיער אפור / צבוע: אפור.

עצלנות / דחיינות: דחיינות.

השאלון זמין כאן והוא דווקא סבבה.

You will but you won't

לא כתבתי כחודש וחצי. לא פה – לא כתבתי במחברות שלי, את הספר שלי.
יש לי תירוצים כמו שיש לי רשימת מטלות זעירות בלתי נגמרת, אז החלטתי להניח לזה.
בוטום ליין, זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שמחסום הכתיבה שלי נטוע בדברים חיוביים.
אני עדיין מתרגלת כתיבה יצירתית על בסיס קבוע, אבל זה לא ״הדבר״.
מהיכרותי את הנפש הפועלת, ברור לי שתוך זמן קצר זה יבער בי שוב.
זה גם עניין של חילופי עונות. בדוק.
מענייני דיומא: בלאק פריידי וגרורותיו.
אני צריכה לקנות מקלדת חדשה אבל התור בחנות הרתיע אותי. משום מה בחנות הספציפית הזו הנחות בלאק פריידי תקפות רק במקום, לא אונליין.
אקנה מקלדת בפעם אחרת. תמיד יהיו הנחות כלשהן.
נדמה לי שלא נכנסתי לחנות בגדים פיזית מאז 2016. או שמא 2015 בכלל?
אולי ניגשתי לקנות משהו לקטנה משהו או שובר מתנה עבור חברה, אבל לא מדדתי ובררתי והשתרכתי בתור.
קשה לי בחנויות קמעוניות. אני רוכשת אונליין וקולעת לרוב במידה ובאיכות.
מזמן החרמתי את זארה וחברותיה עקב פריטים דלי-איכות מסין עם תג מחיר מוגזם שנהרסו תוך כמה כביסות.  (קצת מתגעגעת לאורך של הג'ינסים והמכנסיים שם – הרשת היחידה שלא מאלצת אותי לכסח את המכפלת אצל החייט. ה-1.5 מטר וקצת שלי דורשים מלא תיקונים מייגעים.)אני גם לא טובה בפרטי "סטייטמנט" – משהו שהתנסיתי בו בתחילת שנות ה-20 לחיי כשמעגל החברים שלי הכיל ברובו גייז ופאייטים והייתי הבובה שלהם.
אז אני עמוק בתוך מראה האמא השחוקה בג'ינס בויפרנד וסוודרים עצומים ושיער פרוע (כך שלפחות קצה אחד שלי נראה כאילו עשה מלא סקס בלילה האחרון. סתאם).
אבל שתדעו: בתוכי יש קית' ריצ'ארדס שמת לפרוץ.  הו כן.

זה מזכיר לי שאלון מטומטם שמילאתי לפני חודש כטובה לחברה-של-חברה-ללימודים.
על רוב השאלות עניתי קית' ריצ'ארדס כי לא הבנתי איזה מידע אני אמורה לסחוט מעצמי.  זה לא היה מתוך רוע-לב אלא בגלל שהייתי צריכה לכתוב על דמויות מפתח בחיי או משהו מעין זה.
אז זה או קית' או The Fresh Prince.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני מפברקת שאלון (כן, עוד פרפרזה מעייפת על ההוא של פרוסט) – שזמין כאן.
אם תענו ותרצו בזאת – אפרסם את תשובותיכן/ם.
להלן תשובותיי החלקיות:

הספר האחרון שקראת?
עדיין קוראת 'סווינג טיים' של זיידי סמית'.  סוף סוף התפניתי לקרוא אותה, טרם גמרתי בדעתי לגביה.
לפני כן – קריאה חוזרת ביומנה של אתי הילסום.איך היו קוראים לסרט/ספר המבוסס על חייך?
Hard Candyמי ראוי/ה לגלם אותך בסרט?
קית' ריצ'ארדס. סתם, הלוואי ובריג'יט לאנדי-פיין בקטע על שנות ההתבגרות, היא גורג'ס ומגלמת טומבויז בדיוק חינני.  נכון לעכשיו – לא יודעת.ספר ילדים אהוב:
כל הכרכים והקומיקס על משפחת החיות המוזרות בעמק המומינים.מה את לובשת?
ג'ינס שחור עם מכפלת קרועה, סוודר חאקי ענק ומתחתיו קימונו שחור ארוך, אוזניות, מגפי בוקרים. אמרתי לכן, בלאדי קית' ריצ'ארדס! 🙂

מהי הבדידות מבחינתך?
לא לענות לטלפון שמחייג ומחייג, רק להביט בו.  לכתוב כאן.  להגיע הביתה ולרצות לברוח ממנו.

מתחביבייך:
לקרוא, לכתוב, לישון, לרוץ, לבדוק רכיבי שמפו בגוגל, ליצור רשימות השמעה, לשבת בשמש, לבהות בשמש עד שאתעוור, לטייל בגוגל מפות, לרקוד עם הבת שלי.

מתי לדעתך הזמן הכי מוקדם שסביר לשתות בו אלכוהול?
שלוק יין בארוחת צהריים, 12:30-13:00 ככה.

איזו שפה היית רוצה לדבר שוטף ותקין?
נכון לעכשיו גרמנית, זו שפת האם שלי ואני כה גרועה בה.

האם לבלות שעה וחצי בשיטוטי יוטיוב לגיטימי בעינייך?
הייתי רוצה לומר שלא.

סטייל אייקון?
קית' ריצ'רדס.

האם את אוהבת את הגוף שלך?
הייתי רוצה לומר שכן.

הקלות הבלתי נסבלת של:
נפילות האנרגיה שלי. זה שיט.

מתנה שהיית רוצה לקבל ליום הולדת?
כרטיס טיסה למרוקו וכיסא איימס מקורי כי אני מפגרת על הדברים האלה.

משהו שהיית מעדיפה לשכוח:
כשטיילתי ברחבי אסיה עם חברה יצאנו לטרק עם שני בחורים סקנדינביים.  ערב אחד השתכרנו נורא ואיכשהו הם יצרו שלישיה בחדר הסמוך.  התלבטתי יותר מדי זמן על כמה היא תכעס עלי/תתבייש ממני למחרת.

מוטו לחייך:
אף אחד חוץ ממך לא יכול באמת לעזור לך.

עם מי היית רוצה לצאת לארוחת ערב?
וואו, עם מלא.  אקטלג להלן –
מהמפורסמים: ג'יין גודאול, ת'ור היירדאל, לאונרד כהן, ריי קוואקובו, יוג'י ימאמוטו, ז'ול ורן, מקסימה מלכת הולנד, אגאת'ה כריסטי וטובה יאנסון כמובן.
לא-מפורסמים: מישהי שעבדתי איתה לפני 4 שנים ואבד ביננו הקשר.
דמויות פיקטיביות: פיליאס פוג וז'אן פספרטו, בת הים הקטנה, מומינאמא (היא תבשל עבורי ואז תכסה אותי בשמיכה מלאה מחטי אורן ואשן חורף שלם).

משהו שתרצי להתנסות בו לפני יום מותך:
איוואסקה.
רגע, ושטיפת מעיים מבחירה (קולון הידרותרפיה).

חולשה שאת מעריכה בך או באחרים:
התרגשות אותנטית בקלות עד דמעות – באחרים.

מה אלוהים/סיינט פיטר/מלאך כלשהו יגיד לך בבוא יומך?
חבל, אמרו לך שאני קיים.  את לא חכמה כמו שחשבת.


מהר:
רובי וויליאמס /  ג'סטין טימברלייק: רובי.
עקבים / שטוח: שטוח.
תרגום / מקור: מקור.
ארוחת בוקר / ערב: בוקר.
קומדיות אמריקאיות/צרפתיות: צרפתיות.
ספה / כורסה: כורסה.
ים / מדבר: מדבר.
מדבר גובי / סהרה: גובי.
יוטיוב / פינטרסט: פינטרסט.
לשון הרע / שקט תעשייתי: שקט.
להיתקע במעלית / בחניון: חניון.
צלילה / צניחה חופשית: צניחה חופשית.
עיניים / שפתיים: עיניים.
שיער אפור / צבוע: אפור.
עצלנות / דחיינות: דחיינות.לינק לשיר שהתנגן לאחרונה בראשך:


השאלון זמין פה
.
אה, שיט. עשיתי גוגל ומסתבר שכבר יש סרט בשם Hard Candy והוא על פדופיליה ושאר מרעין בישין.