שרב שבור

1. הזמנתי עכשיו שני בגדי ים. למרות שכבר יש לי שלושה. אולי יש הצהרה בהוצאה הבלתי מוכרת הזאת פתאום. על עצמי, עבור עצמי, הכרזה של קיץ, הסרת השכבות, קרובה להתערטלות בפומבי – כל העור החיוור, הוורידים  הכחולים הנפרשים תחת עצם הבריח, ההתברווזות והצלוליטיס. אחד מבגדי הים יפה במיוחד, התכוונתי לקנות אותו ברגע שראיתי אותו על מישהי. בדיעבד כולן לובשות אותו עכשיו, אז אולי אטמין אותו בארון ובעתיד, בעוד עשור ויותר אחת מבנותיי תחטט שם אחר משהו ותגלה אותו.

2. עוד דברים שקיימים ברחבי הבית כדי לשמח אותן מתישהו: ספרים (לא מזמן מצאתי ברחוב ספר שאהבתי כל כך בגיל 15 או 16), עוד ספרים (אומנות, קומיקס, ספרוני שירה), ג׳קטים, תקליטים (סליחה באמת), פרטי אומנות שנאספו ע״י ג׳, משחקי קופסא, קסדות. 

3. הקלפי שלנו ממוקם בבית הספר ללא בוטנים!!!! בקצה השכונה. מאחוריו מצטופף יער קטן בו ניתן לאסוף צנוברים ומחטי דורבנים או להסניף שקדיות, לא לפי הסדר הזה ובעצם מי יודע איזו עונה מקבלת ביטוי פה בכלל. טיילנו שם לפחות פעמיים בשבוע במהלך הסגרים/חגים האחרונים. אנחנו שולחות את הכלב לאתר פטריות כמהין, הוא חוזר עם אצטרובלים. תיאום ציפיות. 

4. עוד בימים בהן הייתי בטוחה שלעולם לא אהיה אמא קניתי להן ספרים. ספרי הקומיקס על המומינים. ספרי אסטריד לינדגרן. יש מפלצת בסוף הספר הזה. אי המטמון. הנסיך הקטן. 

5. קראתי עם הבכורה את הנסיך הקטן במשך כמה ערבים, היא לא הוקסמה כפי שציפיתי – והרי היא יודעת יותר טוב ממבוגרים על הכל! מבוגרים זו קבוצת החארות! מבוגרים הורסים את הכל! – אבל כן חזרנו ודיברנו אודות הנסיך והשושנה והכוכבים והמדבר מדי פעם. ואז קיפלתי לה את טירת השמיכות והמגבות שהיא הקימה בין הסלון למטבח ובתגובה זכיתי בתוכחה א-לה סנט אכזופרי. לא שזה הזיז לי משהו. ולא שזה הזיז לה. היא גם לא הרשתה לתינוקת ולי לזחול בעד הטירה מה שלא השאיר לנו הרבה מרחב תמרון וגרר צרחות של שתיהן ותלישת שערות אצלי. הרבה מאבקי טריטוריה ביניהן, דבר שלא סביר שהיה מקבל נפח כזה לולי הסגרים.

6. כל זה בטח נשמע מאד wholesome ומתוק אבל זה רק נשמע ככה. איך לא להזיק לילדים שלך לטווח ארוך במהלך תקופת הקורונה – תעדכנו אם גברת אובמה כבר מקדמת ספר כזה בטוויטר שלה בבקשה.

7. הצבעתי מרצ. לא זוכרת אם כתבתי פה משהו פוליטי מתישהו. כדאי שלא. הבלוג הזה הוא ברמת התחתונים שלי, לא פוליטיקה. הצבעתי מרצ כי מאז שקיבלתי את זכות הבחירה בישראל בחרתי כך, חוץ מהסבב האחרון. מרצ זאת מין משיכת כתף כזו: הצבעתי נגד האפרטהייד אז אני מוסרית, אבל עדיין חיה פה וקונה בגדי ים כאילו לאנשים בהמשך קו החוף יש חשמל ומים. ועכשיו איבדתי את זוג הקוראים היחידים שלי. 

8. הפעם הבכורה לא רצתה להיכנס לתוך חדרי ההצבעה, אלא להישאר בחוץ ולטפס על מתקני הספורט של ביה״ס ללא בוטנים!!!!! בפעמים הקודמות היא נהנתה מהטקסיות, שלשלה מעטפות על קצות אצבעותיה והתחנחנה אל הנציגים וזיהתה חלק מהאותיות ודרשה להצביע לפיראטים. אבל דיס שיט איז גטינג אולד והקימו שם קיר טיפוס דלוקס ללא בוטנים!! 

9. עד הבוקר הייתי בטוחה שאטוס לאירופה השבוע. אפילו חידשנו דרכונים ותיאמנו בדיקות קורונה כאן וביעד. רק להזמין טיסה. אבל זה מורכב לוגיסטית לנסוע עם ילדים ליעדים מוגבלים. משפחתי מעולם לא פגשה את התינוקת, מעבר למסך. 

10. לא קניתי לעצמי כלום מזה חודשים. אולי שנה. והכדורים הפסיכיאטריים רק סייעו לדכא עוד את חדוות הרכישה, או ההשקעה בעצמי. בעצם זה אוקסימורון. הם לא אמורים לדכא בי משהו. אז הם טיפחו את האדישות הכללית שלי וטשטשו את הצורך לזהור. לזהור? גם את הצורך לכתוב. גם את הרצון לרוץ. אכתוב על כך בפעם אחרת. כל גץ של השראה עומעם. עכשיו יגיעו אלי צמד בגדי ים. במקום טיסה הזמנתי לנו שני לילות במלון מקומי, שבירת שגרה. חיזוק פיגומים. נטילת אחריות. שבירת שרב.