התפוררות – ג'-ה'

נשלח אלי לפני יומיים, חיי כאילוסטרציה. מאת  Molly McIntyre

והפעם תרגיל שבו אדווח על כמה ימים בפירוט מתיש.

>>> יום שלישי
אין לי שום סידור עבור הקטנות ושנינו עובדים חיוניים. אני שולחת מייל למנהלת בו אני מבקשת הכרה במצבי. היא עונה בלקוניות, או כך משתמע מהכתוב: כל אחד צריך להשתדל כעת לעשות כמה שניתן ויש להתארגן בהתאם בתוך התא המשפחתי. אני לא מבינה או לא מעוניינת להבין את המסר. חוזרת ועונה לה שאבקש שהסטטוס שלי ילקח בחשבון במהלך הסגר. הסטטוס: אמא לילדים קטנים; שאר הצוות רווקים וכן כמה אבות לפעוטות שבנות זוגם בחל"ת או בחופשה.

לקראת הערב היא מגיבה בסמס: מי כמוה מבינה, גם היא היתה נשואה ללוחם בקבע והיום היא יודעת שהיה אפשר אחרת, היה נכון לחלק ביניהם את העומס. אני עדיין מתקשה להבין לאן היא חותרת, הסימפטיה לא משתמעת מדבריה והיא משווה תפוחים לתפוזים. ואז היא מגדישה את הסאה ושולחת פרטי קשר עבור בייביסיטר, נכדה של חברתה. אני מודה לה וזהו, בזעזוע ואדוות ראשונות של זעם קדוש.

>>> יום רביעי
בבוקר אני מספרת על כך לקולגה בצוות אחר והיא משתתפת בכעסי. מעודדת מעט, אני משתפת חברה נוספת שאומרת שהיא כמעט ודיווחה לכוח אדם בגלל הצעה דומה מטעם המנהל שלה. את יכולה לתבוע על כך, היא אומרת ומוסיפה שהיא תעבוד מהבית ותבצע את המינימום האפשרי. אין לי תחת לפנות לאחראית כ"א. עוד חברה אומרת שהיא לא רוצה לעבוד מהבית שוב כי זה גורם לה לכעוס על ילדיה שלא באשמתם. אחד ההורים הצעירים בצוות רושם לי במילים אחרות את מה שהמנהלת כתבה אמש, ואני לא טורחת להגיב לו.

ההבנה שמוסדות החינוך נסגרים מחר – במקום מחרתיים – כמו זריקה נוספת של נוזלים עכורים לתוך מערבולת ההופכת אותה לאטומה – אותי לאדישה, עייפה מאד פתאום. אני ממתינה לשיחת זום עם שאר הצוות לגבי ההיערכות לסגר. שום פתרון לא מוצע, אנחנו ממתינים להוראות הבכירים. המיקרופון שלי מושתק במהלך כל הדיון למעט רגע שבו המנהלת דורשת שניערך ביננו לקראת יום שני ואני אומרת שאין לי סידור למחר. אני ממוסמסת.

אני עוזבת את המשרד מוקדם, עוצרת לקנות חוברות ודברי יצירה. אוספת את התינוקת קודם: היא מעורסלת בחיקה של המטפלת, מאושרת. בבוקר הבאתי לצוות המעון אריזות של עוגיות מקרון; לא ידעתי מה לקנות וההורים לא התארגנו. בצהריים אני גאה שהספקתי למחווה הזעירה הזאת, לא שהיא מספקת עבורן אבל משקיטה את מצפוני. המטפלת, אישה אצילית שכמותה, מעניקה לי יותר נחמה מכולם. הן זכאיות לדמי חל"ת, היא מקווה. היא תתגעגע לתינוקת שלי, שהיא טובה ונוחה ומתרפקת. בדברה, התינוקת מתלבטת האם לעבור לזרועותיה או להישאר עלי. אני מלטפת את פלומתה ואנחנו עוזבות את המבנה על ריחו החום הגולש מהחדרונים והפחים.

הבכורה ממתינה לנו בשער בחולצה לבנה לרגל טקס ראש השנה. החולצה מוכתמת בדבש ונתז רימונים. היא מגישה לי בגאווה תיקיית יצירות שהספיקה להפיק במהלך שבועיים. נחיל נצנצים שוקע בעקבותינו, אנחנו כוכב שביט על אספלט מהביל. אנחנו עוצרות במאפיה השכונתית כדי שגם היא תזכה באריזה נאה של מקרונים לכבוד השנה החדשה. את יודעת שמחר מתחיל חופש ארוך? כן, שמעתי ילדים מדברים על כך. וגם הגננת אמרה שניפגש בזום. יהיה כיף, אני אומרת לה. אנחנו נכין יצירות ונקים מסלול נינג'ה. ונראה פוקימונים, היא מוסיפה סעיף עקרוני.

>>> יום חמישי
התינוקת כמובן קמה בחמש. אני נותנת לה להתפלש בשטיח עם ביסקוויט והולכת לארגן את פינת העבודה. זוג מחשבים ניידים שקיבלתי מטעם העבודה, קלסרים, ניירות טיוטה. התינוקת זוחלת מתחת לכבלי המחשבים ונתלית בהם. ג' יצא לעבודה בשש. הגדולה מתעוררת ורוצה יוגורט ורימונים, לראות את הסדרה הזאת ולא את זאת. ברקע צריך לבדוק מחדש את שווי אחד התיקים לקראת שינוי מתוכנן. שתיהן לא מוכנות לצחצח שיניים. אפשר מרשמלו? למה יש מרשמלו אם אי אפשר לאכול אותו?

המשך מחר, אולי.

12 תגובות בנושא ״התפוררות – ג'-ה'"

  1. אשת-חיל שכמוך. כל הכבוד לך על תמרון כל הכדורים. גם אם ההוויה אינה אומרת לך כך, הינך אשת חיל וכל הכבוד לך. גם בלי לקבל מקרונים מההוויה, אני מקווה שאת יודעת שאת זכאית לתופינים מהיקום כולו.

    אהבתי

  2. טוב שאת כותבת. לא יודע איך ג' מתפקד (אני מנחש שהוא משתדל), אבל אני מקווה שאת לא כמו הגברת בקריקטורה, ושאת אומרת לו במה הוא יכול לעזור. גברים צריכים שיתרגמו להם הכל למשימות. אם תצליחי לעשות את זה בלי כעס, ותחשבו ביחד איפה הוא יכול לתת יד, זה עשוי לעזור קצת. וגם הקולגות בעבודה שנמצאות במצב דומה או זהה לשלך יכולות להיות מקור לחיזוק ולאמפתיה. Courage!

    Liked by 1 person

    1. ג׳ משתדל ועושה, אבל חייב להתייצב במשרד.
      קשה לי עם ההכללות שגברים הם משימתיים וזה פשוט מאד, הנה הוראות הפעלה. זה לא בדיוק עובד ככה.
      הקולגות גם במלחמת הישרדות בין הלחץ בעבודה ללחץ בבית, וכל אחד מנסה להשיג מ בוסית מה שניתן (על חשבון אחרים – לא כולנו יכולים לעבוד מהבית או לקחת חופש בו זמנית).
      תודה!

      אהבתי

      1. ברור שאלה לא בדיוק הוראות הפעלה, וברור שזה לאו דווקא מה שאת מרגישה שאת צריכה, אבל זה יכול להקל, ובעיקר לעזור לג' להיות פחות מתוסכל, ואז יהיה קצת יותר קל לשניכם.

        אהבתי

  3. "אנחנו כוכב שביט על אספלט מהביל".
    לא יודעת מה להגיב על התוכן מבלי לעטות כפפות, אבל הצורה, הצורה. איזה יופי של כתיבה. אני מורידה את הכובע, ועכשיו, כפפות.
    ממבט מרוחק זה נדמה כמו פצע פתוח, אבל אני לא יודעת למה, איך שאת מתארת את כל המצב, בחושניות, ובדקדקנות וגם משום מה במין ריחוק חכם, עושה חשק להיות אמא ל-2 ילדים קטנים שעובדת במשרה מלאה. או לפחות להיות סבתא לצידך ולהכין לכן אוכל מנחם ולעזור במקלחות וחיבוקים.

    אהבתי

  4. המצב הזה כל כך בלתי נסבל. הקונספט של מערכת חינוך מושבתת ומקומות עבודה ממשיכים לעבוד "כרגיל". התגובה היחידה המתקבלת על הדעת היא זעם קדוש. וזה עוד לפני פרטי הקשר של הבייביסיטר.
    קצת משתמע בין השורות שהגורות הן גם מקור לנחמה בתקופה הזו, מקווה שזה אכן ככה.

    כוכב שביט על אספלט מהביל. נהדר. אני ממש רואה את זה בעיני רוחי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s