הטירה הנאצית

הבוקר: יקיצה טבעית בשש, לא דבר מובן מאליו.
פתאום אני קולטת איך זה נקרא. או איך הייתי קוראת את השורה הזאת לפני כמה שנים. אמא ששמחה על כך שהיא קמה "מאוחר"? או מישהי שמשוויצה בכך שהיא מתעוררת מוקדם בדרך קבע? כך או כך, גועל נפש. מתנצלת על השורה הזאת, אבל אשאיר אותה. זה הבלוג שלי and I’ll cry if I want to. התינוקת מעירה אותנו כמה פעמים בלילה ולקראת חמש מתחיל היום שלה והיא לא חוזרת לנמנם. ואני מתקלחת ומתארגנת ומציקה לבכורה שתתלבש. לקראת שמונה, במשרד מול כוס תה שמצטערת על כך שהיא לא שוט של אלכוהול (עוד יגיע הבוקר בו אוריד לגימה של אלכוג'ל, אעקם את אפי ולא אבין למה לא עשיתי זאת לפני), אני כבר מחוסלת מעייפות.

טכנית, אני יכולה ללכת לישון מוקדם יותר.
טכנית, אני יכולה לשתות יותר מים, לצאת ליותר ריצות בשבוע, לבשל אוכל יותר בריא, לעשות יותר סקס, לכתוב יותר, להיות יותר נחמדה, לסיים יותר מטלות, להיות יותר מפוקסת, לנתח יותר תרחישים כלכליים, לקרוא יותר חומר מקצועי, להיות יותר קשובה ונוכחת, לחייך יותר, לנשום יותר ולא לקרוס בסוף היום, לא להירדם בישיבה על הכורסה לצד ערימת הכביסה. טכנית, הכל בר-ביצוע.
אישית, אשמח לאמא או אחות שידעו לתת לי תחושה שמישהו מטפל בי או בדברים הקטנים שמצטברים עד חנק. אני עציץ מדובלל, שעוות העלים מאובקת, אני כבר לא מצפה למים. כלומר, את תפקידי כעציץ אני מבצעת.

בלילות אני חולמת על מסדרונות וחדרים ומדרגות. אני עוברת בהם כמו במשחק המחשב שהיה פעם, Doom אולי? ג' אומר שקראו לו הטירה הנאצית, דה פאק. אין לי מושג באמת, לא הייתי טובה במשחקי מחשב בילדותי, למרות שהייתי בן. בכל מקרה, בלילות אני מבלה בטירה הנאצית, מדי פעם התינוקת מפריעה לי. חם לשתינו בין הסדינים והלילה דחוס ביננו.

לפני כחודשיים התקשיתי גם להירדם. במיטה, לא על הספה.
עליתי על טריק שעובד לי, תנסו בבית.
מדובר בתרגיל מנטלי. בדמיוני אני דוחפת את עצמי כבר למסדרונות – אלו המוכרים של המשרד. בעיני רוחי אני נכנסת לחדרו של קולגה, סוגרת את הדלת ורוכבת עליו. המיצג ארוטי אבל אין לי כוח לאונן במקביל. המחשבה ממלאת אותי ומרדימה. התהליך תופס מקום ומשתיק את רעשי הרקע במוח, המורכבים בעיקרם ממטלות ותכנונים ומה לא הספקתי היום ומה הדדליין לכמה משימות במקביל. לצערי, הללו כן משתלטים לי על ה-Psyche (נפש?) במהלך סקס פיזי. אולי אני אפילו מזמנת אותם. ניתן לטעון. אבל בראש, במדיטציה העסיסית – אני מכריחה את עצמי לראות פרטים, לתת לדמות בראשי לחוות אותם: השיער על עורפו, הכרס שלו כנגדי, הבל הפה, הזיפים, ההתנשמות, את גומי התחתונים החותך בעורי, את הכוח בו הוא מניע אותי, אצבעותיו על מותניי. כל הדברים הפחות-נעימים IRL.

אין לי מושג מה הבעיה שלי.
הליבידו שלי בגסיסה. מול ג' אני משתדלת, למענו.
אם אני נתקלת בקולגה ההוא במהלך היום, אין בי שום תגובה פנימית. אני יודעת שהוא מאד מחבב אותי, אולי מעבר. זה לא העניין, הוא מעין plug number, נתון חסר שניתן להשלים בדמות אחרת, אבל לא איזה אינסטלטור זר (אני נמשכת רומנטית/מינית רק לאנשים שפתחתי מולם אינטימיות מספקת. לא אינטימיות פיזית אלא מנטלית. אני לא מסוגלת להגיע לאינטימיות פיזית ללא משחק מקדים אפלטוני מתיש). התרגיל עצמו לא מעורר בי גלים, לא מרפרף על שיפולי הבטן. זה כן גורם לשטף המחשבות לדמום לזרזיף דק. אני מתרכזת בעונג שלו, בחיכוך כל המגעים, בצחקוק שאולי משתחרר, ונרדמת באמצע האקט.

8 תגובות בנושא ״הטירה הנאצית"

  1. מאוד אוהבת את הכתיבה הכנה והלא מתנצלת שלך. מזדהה עם האינטימיות והפנטזיות, וגם עם התחושה שאחרי זה, במציאות עצמה.
    והצורך הזה תמיד להיות יותר, לעשות יותר, להספיק יותר- האם הוא רק מנת חלקנו, הנשים? מסקרן לדעת אם גם מוח גברי מורכב מטו דו ליסטים בלתי נגמרים.

    Liked by 1 person

    1. ההנחה הרווחת והסקסיסטית היא שהם לא מסוגלים למולטיטאסקינג כמונו, כך שניתן להסיק שבאקט עצמו הם לא ממש מתעסקים במחשבות אחרות. אבל אין לי מושג. כדאי לשאול את הקהל.
      ותודה לך.

      Liked by 1 person

  2. מזדהה. עם הזמן למדתי שסקס הוא הרבה יותר מהתהליך הפיזי, והעיסוק בפנטזיות מיניות ממלא מגוון תפקידים: לפעמים זה מרגיע (גם בלי גירוי ופורקן), לפעמים זה משכך קצת את השיעמום (במיוחד כשמדמיינים שעושים את זה עם אחת המשתתפות בישיבה ארוכה), ולפעמים זה מזכיר לך שאתה חי, למרות שלפי כל האינדיקציות אתה מת לגמרי:)

    Liked by 2 אנשים

    1. בעיקר הסיפא 🙂
      סקס עבורי הוא בעיקר מנטלי/אמוציונלי, כאמור המוח הוא האיבר האירוגני הגדול ביותר בגוף האדם. לא יודעת איך זה אצל אחרים, לא שאלתי.

      אהבתי

  3. שום סיכוי שהטכניקה הזו תביא אותי להרדם. אם היא מושכת תהיה זיקפה ואם היא לא מושכת, אהיה מוטרד. כל הכבוד שאת עומדת בכל הלחצים וכאבי הראש. אני ממש גרוע בזה ומעבר להתשה, אני נרגן ומתוסכל.

    אהבתי

  4. השיטה שלי להרדם זה לדמיין שאני טסה לחופשה. זה מתחיל ברכבת לנתב״ג, והלאה בכל השלבים שבדרך (ביקורת למזוודות, צ׳ק אין, דרכונים, וכ׳ו וכ׳ו). לרוב אני נרדמת לפני שנחתתי ביעד.
    התגעגעתי אלייך, בכלל לא ידעתי שחזרת לכתוב.

    Liked by 1 person

    1. פעם הייתי מדמיינת רביצה על חוף הים, ממש על קו הגלים. האדוות מלטפות, מלח מצטבר בנחיריים, החול מחליק תחתיי. זה היה מרדים אותי תוך כמה דקות.
      יום אני נדרשת לסנריו אחר, לא מצליחה להסביר לעצמי למה.

      התגעגעתי גם. תודה.
      חזרתי לכתוב בכתובת אחרת, אולי לכן זה התפספס.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s