רעלים

הצפה. אין לי מושג מתי נסדק הסכר. לא הייתי מודעת בכלל לקיומה של רקמת הסכר הזו, שהגדירה אותי בהרבה מובנים. בשחצנותי הנחתי שהיו בתווי האופי שלי ריחוק ועוצמה, אך בעצם מסתבר שזו סתם רקמת שריר שהתמוססה.
הדברים מציפים אותי במהירות משונה. אני מגיבה אחרת בגלל משקעים נודדים.
מעניין מה עוד יש בתוכי ועלול להתפורר. או מתפרק בעודי מקלידה. ואם אקום מהכיסא אישה אחרת.
עכשיו שהסכר סדוק והכל חודר פנימה בבהילות, התגובות שלי מתנקזות ממני באופן אחר ומיידי.

דברים שקרו בחודש ומשהו האחרון:

1. ג' נסע עם חברים לטיול קצרצר למזרח. הייתי חד-הורית להפליא במשך כמה שבועות והיה לנו נחמד. בילינו בים ובתערוכות והסתובבנו בבית בבגדי ים לחים ואכלנו מהרצפה ואף אחד לא אמר לנו כלום.
בגלל הפרש הגילאים ביננו ג' מרשה לעצמו להעיר לי. זה מטריף אותי אבל לרוב אני סותמת.
ואז, לפני כחודשיים, בעקבות אירוע משפחתי מתיש (צד שלו, לי אין צד) עף לי הסעיף. התחלתי לענות. השבתי בהערה על הערה. במקום לצרוח לתוך עצמי עד שיתפוצץ לי ווריד במוח, הגבתי. אבל הגבתי בארסיות צבורה ומזוקקת, וזה צרב לשנינו בדם.

2. חברה שלי הציעה שאצטרף אליה לניקוי רעלים. תהליך מבוקר שאורך חודש ואמור להסתיים בתאריך העלייה שלי. שזה תכף.
ידעתי שאני צריכה משהו מעין זה כי אין לי תיאבון, המטבוליזם שלי נדפק ובדיקות הדם שלי גרועות. וגם כי אני מקווה שזה ישפיע עלי נפשית, אשכרה ינקה רעלים. וכי אני עייפה, הו כה עייפה. זומבי.

רגע, חזרה לסעיף הראשון:
חבריו של ג' הציעו לו להצטרף אליהם לטיול. כבר שנים שאני חופרת לו שייסע. אני והקטנה מסתדרות נהדר. אבל – אני תמיד נזכרת להציק לו בנושא רגע לפני החגים, כי פתאום אני קולטת שאאלץ להתארח אצל המשפחה שלו. ואז הוא נעלב ברמה שבטית. ובערב החג כולנו כועסים בדרך לרמת-סחלבים כלשהי ואני צריכה לשתות מלא מלא אלכוהול כדי לא לשנוא עד לשד עצמותי אנשים שבעצם לא עשו לי כל רע אבל מגרדים אותי בכיוון הלא-נכון. אם הוא היה בחו"ל במהלך החגים זה היה פותר הכל. אבל שבט זה שבט.

ההזמנה לטיול הגיעה אחרי החגים. אפילו אחרי יום המנגלים הלאומי. ג' התלבט והתלבט כי הוא מומחה בלבטים והתייסרויות. סע, אמרתי לו ושאגתי בלב. רציתי שילך קצת כדי שאוכל להתגעגע.
לא התגעגעתי.
ניסיתי לחפור ולגעת בזה. ובכן, במאה אחוזי הדוגרי שלי? הגעגועים לא נכחו כי לא היה להם חמצן. לא בגלל חוסר רגש.
רמת ההתשה/תשישות שלי כל כך חזקה שאני בקושי אוהבת את הילדה שלי.
ואני זוכרת עד כמה תחושת האהבה שלי כלפיה חזקה, זה מיתר עבה מאד שמפיק צליל נמוך והופך-קרביים.
מרוב עייפות המיתר רופף. גם התחושות כלפי ג' קלושות, וככל שהוא מעצבן אותי – גם בפרטים הקטנים, במיוחד בקטנים: בכוסות הקפה השחור היבש וההערות הזעירות או המבטים – כך כל מה שהיה ביננו נחלש אקספוננציאלית.

אולי כל ההתפוררות הזו כי אני מזקינה. טו אולד פור דיס שיט.
בעקבות הניקוי העור שלי חלק מאי פעם ואני עדיין לא נראית בת 30.
כמה ימים לפני הניקוי נעמדתי מול המראה ונזכרתי שאני אוהבת את הגוף שלי. שהוא יפה וחלק וגם צלקות הלידה סקסיות. רוב הזמן אני אוהבת את הגוף שלי, למרות שהוא עייף והפטמות פוזלות והשכמות לא מזדקרות כמו פעם אם לא מזכירים להן בתחיבת אצבע.
לו הייתי גבר הייתי מטורפת על הגוף הזה. לפעמים אני גבר ואני מטורפת על הגוף שלי, על כמה שהוא רך ונעים וקריר ולוהט וגמיש. אני מאד גמישה וכך גם הילדה שלי. אנחנו מתקפלות לגודל של שקית.

למרות זאת, בתקופה האחרונה אני מרגישה התיישנות או התנוונות כלשהי בתוכי, אולי כתוצאה מהעייפות. לא נכון לכתוב זקנה, כפי שרשמתי למעלה. אין לי מושג מה זו זיקנה, אני עדיין בת 16. או בן 16. בגיל 16 הייתי סוג מאד עז של זכר. תקשיבו, אני לא יודעת מה שמתי בשייקים היום, אבל הדברים ברורים לי אחרת.
בכל אופן, בגלל הניוון הזה הסכמתי לבצע את הניקוי.

סיבותיי העיקריות לניקוי הרעלים:

1. למגר את העייפות הזו
2. לאתחל את הגוף (יתבטא בבדיקות הדם)
3. לתדלק את הדרייב, את כל החשקים שגוועו
4. להחזיר לעצמי תחושת שליטה על הגוף. זו שנתלשה ממני כשנכנסתי להריון.
5. שאוכל להגיד שניסיתי משהו, שהפעלתי מאמצים כדי לשפר את המצב הנתון.

הניקוי כולל מלא שייקים, כמובן. ומלא חוקן. ותרגילי נשימה ויוגה וניקוז לימפטי ושאר ירקות (no pun intended) ששואבים את מעט הזמן הפנוי שלי. הרבה התעסקות ו-ווג'ראס. נהגתי לזלזל באנשים שעושים לעצמם חוקן ומאלתרים מתכוני שייקים בצבעי חומצה. אתם מוזמנים לצחוק עלי בחזרה.
השבועיים הראשונים היו קשים, עכשיו נכנסתי לקצב. לא זוכרת איפה שמעתי שלוקח 21 יום להרגל להשתרש, אבל מסתבר שיש בזה משהו.
אני עדיין עייפה, אבל זו בעיקר עייפות על תדר אחר. עייפות של גוף שעובד קשה לנקות את עצמו.

אין לי מושג מה לעשות לגבי הסכר וכל מה שסדוק בתוכי.
אולי ככה זה צריך להיות.
Wabi sabi.

9defe5b29027a7b8fac0561388b2207eAdi Goodrich, 'Japan & Finland Bathroom Tour, 1978', via heyheyadi.tumblr.com