אנג׳לה ומרי-ג׳וי

בבית משמאלנו גרה לאה קאסוטו. לפניה גרה שם לאה קאסוטו אחרת, קשישה שהיתה מבלה ימים שלמים במרפסת הצופה לגינה ומהמהמת לעצמה עד שיום אחד הגיע אמבולנס ובמשך חודשים הלימונים שלנו צנחו לגינתה באין מפרע.
לאה קאסוטו הנוכחית היא קרובת משפחתה המבוגרת מקודמתה. היא לא יושבת במרפסת. אני לא חושבת שקרני השמש מגיעות אליה בכלל.  היא העלתה מעט את ממוצע הגילאים ברחוב. אנחנו הורדנו אותו משמעותית, אבל הוא עדיין גבוה הודות לשאר הדיירים הגריאטריים.יחד עם לאה גרות שתי מטפלות זרות. מדי פעם אני רואה אחת מהן מסתובבת בגינה במצחיית מהמרים ירוקה, מנהלת שיחות וידאו בקול רם.  חברות שלהן מבקרות אותן תכופות, אך תמיד נבלעות בבית.  המרפסת של לאה הראשונה נותרת ריקה, חוץ ממתלה כביסה החורק ברוח.לפעמים אני תוהה לגביהן.  איזו מין משפחה וקהילה הותירו מאחוריהן.  ולמה אחת מהן לא מתקשרת למולדת, לפחות לא מתוך הבית הזה. ואצלנו ברחוב שומעים הכל. כן, גם את הוטרינר הצבאי בדימוס וזוגתו השלישית, כל שבת בבוקר. נובחים ומייללת.

ברוב ערבי השבוע בוקע צליל סלוטייפ מהבית הסמוך, נמתח בחריקות עזות, באורכים החוזרים על עצמם: אריזת קופסאות, או ארגזים בינוניים. במשך כשעה-שעה וחצי הן אורזות ומדביקות כאילו חייהן תלויים בכך. הן לא נחות: הדבק צווח ונקרע ללא הרף. ולאחר מכן דממה, רק חבלי הכביסה ומכונית תועה והטלוויזיה של אריה-לייב החירש ולפעמים תנים מהוואדי.

ג׳ ואני בטוחים שמדובר בסמים. הן התחילו זאת כשהיינו באמצע צפייה זוגית ב׳שובר שורות׳, אך סביר להניח שלא הגזמנו.  האריזות נשמעות אחידות בגודלן, והעבודה מסודרת.
אבל אני יותר סקרנית לגבי הנשים עצמן, אולי כסמי-מהגרת בעצמי. על העולם ממנו באו. ואיך זה לקרצף גוף זר במקום את ילדייך או נכדייך שלך. ומה הן הבחירות שעשו, ולמה. ואיזו מין בדידות הן חוות שם.

לפני זמן מה קראתי סיפור מאת קלריס ליספקטור על זוג נשים החיות עם גבר ובשלב כלשהו זוממות לרצוח אותו, מה שנראה כמו תהליך טבעי של ההוויה שלהם יחד.  בעודי קוראת החלה קקופוניית האריזה ושוב התלהטה בי הסקרנות. מתי כבר תעמוד העובדת הזרה ותכתוב ספר אודות חייה בישראל? אני אקרא אותו, בטוח. היא תכתוב בדיוק את מה שהיא חושבת עלינו, על ההווי כאן, היחס, הגעגוע והבריחות הקטנטנות שמתאפשרות בין לבין.
ואולי לאה קאסוטו מס׳ 2 בכלל מתה והכל כיסוי.

mr
Morimura Ray

20 תגובות בנושא ״אנג׳לה ומרי-ג׳וי"

  1. אם שמה קאסוטו באמת, היא באה ממשפחה ממש טובה, ואני תוהה איך אף אחד לא בא לבקר. ואשר לאריזות הליליות, התשובה כנראה בנאלית והרבה פחות קרימינאלית: הן שולחות הביתה חבילות. כשעברתי דירה נתתי את כל מה שלא רציתי לקחת למטפלת של ששון השכן. היא לקחה הכל: צלחות ומפות ופומפיה וכוסות וסכום וסדינים. שאלתי אותה מה היא עושה עם כל זה, והיא אמרה לי שהיא שולחת הביתה. 

    אהבתי

    1. היא חצי קאסוטו, חצי משפחה נחשבת אחרת ועדיין ערירית וכמעט שאין מבקרים. מוזר בעיניי. 
      זהו, שזה מתרחש כמעט כל ערב ולא מעט אריזות, כך שזה נשמע יותר עסקי מאשר אריזת כלי מטבח ושליחתם הביתה. אבל אין לדעת. אולי זה סט ענק 🙂

      אהבתי

    2. נדחפת – גם לשכנה המטורללת וחסרת המבקרים שלנו שם משפחה בעל ייחוס דומה, אבל היא חסרת כל זוהר משפחתי, או מבקרים כאמור. לקח לי זמן להבין ששם משפחתה הגיע אליה בנישואין ולכן היא רק דבוקה למשפחה ממש טובה, אבל לא באה ממנה.

      אהבתי

  2. הן אורזות בגדים ומשלוחים הביתה XD
    המטפלת של סבתא שלי עבדה בעוד הרבה מקומות בעולם ולגמרי דיברה על להוציא ספר בסוף. היו לה סיפורים מדהימים.
    אחד הדברים.. היא עבדה גם בדובאי, וגם שם אמרו הרבה "יאללה", אבל זה הרגיש כאילו המשמעות שונה לגמרי.

    אהבתי

      1. גם יאללה.. אבל שם רדו בה עם "יאללה!" וכאן זה משהו שאנחנו אומרים לעצמנו כדי לשכנע את עצמנו לקום מהספה XD (לפחות במשפחה שלי. לא יודעת מה הנרייטור מכיר. התגובה שלו ממש העציבה אותי. אני חושבת שלמטפלות של סבתא שלי דווקא הייתה חוויה טובה מישראל… אני מקווה, לפחות.)

        אהבתי

  3. אני חושבת שהאדם מסתגל להכל בדרכים מקוריות. הן יוצרות רשתות תמיכה ממי שזמין להן כאן, הזמן והמרחק אולי מקהה את הגעגוע לילדים, אולי נטווים רומנים בינן לבין עובדים זרים אחרים. אני לא חושבת שהן ביקורתיות כלפי המקומיים כמו שתרבות עליונה ביקורתית כלפי תרבות "ברברית" יותר – למשל אמריקאי שמגיע לארץ. אני חושבת שפשוט קשה להן ולא מובן להן, יתכן שהן מאשימות את עצמן ומרגישות קטנות.

    אהבתי

      1. אלף אלפי הבדלות, כן? אבל אני זוכרת שצפיתי היומנים השפחה ופרק אחד מאוד כאבתי את הטרגדיה של הקריעה מהילדה והבן זוג, ובפרק אחר כבר הייתי לגמרי בתוך המתח המיני שלה עם הנהג הצעיר ואחר כך ההקשרות לתינוק שבבטן. החיים חזקים מהכל.

        אהבתי

  4. מנסה לחשוב מה יכול להישמע כמו סלוטייפ, אבל הוא בעצם ממש לא.
    איך לפעמים המציאות טווה עלילות טובות יותר מכל מה שהיינו יכולות לחשוב עליו בעצמנו.

    אהבתי

  5. היום בבוקר ישבתי לקפה עם חברה בים (אחרי הריצה) ודיברנו על מישהי ששתינו מכירות, כלומר, לא מכירות, כלומר מכירות די שטחי ומתות לדעת מה הקטע איתה ועם בעלה :). היא מאוד מוזרה והוא אף פעם לא מדבר ושניהם בגילי ויש להם ילדה מתוקה מתוקה והם גרים באיזה בית פרטי ממש יקר אבל תמיד מחפשים טרמפים וזה קצת הזכיר לי עכשיו את מה שכתבת…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s